אז איפה הייתי? אהה אוכל – מפתיע! היה טעים, אבל קטן. תמיד קטן במסעדות המפוארות האלה... נו מילא, זה לפחות טוב לדיאטה. (פריימה להרגיע! P:)
כבר שלושה ימים שאנחנו מבלים בסתלבט מטורף שעובר מהספה בבית הענתיקה החמוד שלנו (זה מטורף! מערב פרוע בורוד בייבי וכחול מאמי ^^ אפשר לחשוב שהוציא אותנו מהלוני טונס) לחוף הזהוב (מושי?) המהממם כרגיל שלי. הגעתי למסקנה שעם כל הכבוד לגלים – במיוחד בחורף כשקר ואני ממילא שומרת מרחק נגיעה – ללכת יחפה על החול רך של ים מנצח אצלי :) גם גררתי את אבא למלחמת סיבובים והוא ניצח!!! חיחיחי הוא השתמש באיזו טכניקת השרדות משונה שלימדו אותו בהודו P: זה היה קרב אבוד מראש... אבל זה היה דיי משעשע. אח"כ נתפסתי על חם מציירת סמיילי נכה במיוחד על החוף (הוא אפילו לא היה מתומן! לראש שלא היו איזה 20 צלעות.. מעושרר?) ואז אני ואמא התחכמנו והשתמשנו בבלרינות שבליבנו כדי ליצור עיגולים מ-ו-ש-ל-מ-י-ם! חבל שנגמרו לי התמונות במצלמה :]] [כןןן! יש מצלמה! השאלנו אותה מהאיש-מצלמות כי שלנו עדיין בטיפול נמרץ [AKA לא היה לו כוח לטפל בה עדיין...]] אניוואי – מצאנו את הפתרון הנחסף:: רונד דה ג'אמים! אם עושים רונדג'אם מושלם בשתי הרגליים מאותה נקודת עמידה (פרנציפ מחוגה שכזה) אפשר ליצור את העיגול הכי עיגולי שבעולם D: זה נשמע דפוק לאללה אבל תחושת הסיפוק אחרי שציירת עיגול אמיתי על החול היא מזניבה לא-פחות-לאללה! חח שקט מוריה.
כשאנחנו לא בחוף ולא על הספה נסענו לחתור בקנו באיזה שמורת ווט-לנד (wetland מעיין יער גשם מדולל שכזה... )היה קפוא ברמות אבל ממש התחשק לנו, ולא האמנו שיש מצב שנתהפך.. רק שכרגיל אמא תמיד צודקת P: עד כדי כך צודקת שהיא חסכה מעצמה את הקיפאון ופשוט לא הסכימה לבוא איתנו אלא חיכתה בבית קפה של המקום... מה לעשות שהתפוחות וחצי מהגזע לא סתם נפלו – התהפכו הרחק הרחק... לא נראה לי שאיי פעם היה לי כלכך קר! לא אפילו בטיול של בקלצ'וק! או בחנוכה בחו"ס! אפפעם אפפעם! זה היה מסוג התאונות שקורות בסלו-מו ויש את השניה הזאת שעוצרת לרגע כדי שנוכל לצרוח את כל מיתרי הקול החוצה.. ואז בשניה הבאה היה לי כלכך קפוא ושניה אח"כ כבר לא הרגשתי שום חלק גוף (שרף לי מחום מרוב שהיה קר... :\ אם זה הגיוני בכלל). אפפעם לא הערכתי את התנור בבית הענתיקה הזה כלכך :]
אהה! גם הלכנו להאכיל שחפים אתמול עם חבילה שלמה של לחם פרוס שבטיול ממש קשה היה לוקח לחוג 15 חצי ארוחת צהריים לחסל מה שגרם לי לחשוב שאנחנו היינו כמעט כמו שחפים P: (אמרתי כבר שהם שמנים לא? אהה לא זה היה פוסומים... סיים סיים באט דיפרנט) בטח עכשיו כולכם אנורקסים שומרים לחניכים את כל הלחם P: חיחיחי. ואפילו הצלחנו לתפוס כמה תמונות לא רעות בכלל J
(אם מתעלמים מהפוזות העקומות שתקענו.)
(ומהעובדה שהתלהבנו קצת יותר מידי מהעובדה שיש לנו מצלמה)
אהה! ועוד ניצוליישן של המצלמה לפני שאני אשכח... הכנתי מתנה זמנית לכל אנשי היולי שלי כשהיינו שם J (רק שכחתי את הגרשיים :|)
בפוסט הבא - המסע המופלא הביתה. 8 שעות. ולא ברגל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
