עבר עליי השבוע הכי מדהים בעולם (ואו יוצא לי לכתוב את זה הרבה השנה... וזה מוזר כי זו בהחלט לא השנה הכי טובה בעולם בהתחשב בזה שאני רחוקה מכם מיליון מיילים... אבל אם שוכחים שאני באוסטרליה, יש מצב שהשנה הזאת כללה הכי ברבה שבועות בקטגוריה הכי-טובים-בחיים-שלי..!):
שבוע שלם בתיאטרון וסופ"ש הופעות של הסטודיו! הייתי מתארת את ההרגשה אבל אני אשכרה לא מוצאת את המילה הנכונה..
זה היה פשוט..... הייי! אני לא מבינה למה אנשים לוקחים סמים... ברצינות.
הופענו עם אגם הברבורים ויצירה של מודרני בסגנון גרהאם אם זה אומר משהו למישהו...
וקודם כל - עם כל הכבוד לרייאן קבררה (hey there delilah שיר מדהים) צי'קובסקי הוא המוזיקאי האהוב עליי כרגע חחח... כל חלק בבלט הזה המוזיקה שלו פשוט יכולה להעלות לי דמעות מרוב שזה... ____ עוד מילה שחסרה לי. זה קורה לי הרבה השבוע...
אפילו אם בחיים לא יצא לי להכנס לטוטו לבנה עם חלק עליות לבַנוצץ בצורת לב עם כנפיים, אני יכולה לומר בבטחה שאחרי זה - מיציתי את יעודי בחיים בתור בלרינה :) זה היה פשוט חוויה כזאת מיוחדת! אם לא הייתי בטוחה שאני יכולה לעשות את זה כל יום במשך המשך חיי - עכשיו אני מאה אחוז סגורה. רק הגב נשאר בסימנש - אבל מחר יש לי תור לפיזיותרפיה (יש לי אחת חדשה! והיא מראה יותר פוטנציאל מהאחרים... *מחזיקה אצבעות*)
העלינו רק את האקט השני שזה האקט המפורסם יותר... בעיקר כי לא היה לנו סיגפריד (הנסיך) אז עשינו רק את הדברים שלא כוללים צורך בגברברים חזקים והנפות באוויר... חח
אני הייתי בתפקיד הברווזון המכוער (AKA סיגנט או בעיברוש ברבור צעיר) שזה הארבע ברבורות שמחזיקות ידיים (נו הריקוד הכי מפורסם מתוך אגם הברבורים....!) וזה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים!! נסו אתם לרוץ ספרינט במשך דקה וחצי בלי לעצור... ותוך כדי להזיז את הראש בכל מיני זוויות משונות :S
(מבטיחה להביא את הוידאו ותמונות איתי 
)
חוצמזה גם למדתי את כל שאר התפקידים, ובהופעות האחרות (היו לנו שני צוותים/קאסטים) הייתי אחת מהברבורות שעומדות בשני צידי הבמה כל הזמן :S זה היה ככככ קשה! אסור לזוז וצריך להיות בול באותה זוית כמו השאר ובדיוק באותו טור ואותה שורה והכל ואומייגאד! המוח שלי היה ככה קרוב לקריסה טוטאלית! [לא שזה פעם ראשונה...]
[ואם מדברים על קריסה מחשבתית נראה לי שאני הולכת לקבל את הנכשל הראשון שלי...! בכימיה עוד :S אופסי... בגלל שהשבוע מבחנים היה באותו שבוע של ההפקה הייתי צריכה לעשות מועד א'2 לבדיתי ב8 בבוקר בחדר מורים.. ובואו נגיד שלהכונן לא היה בראש מחשבותיי... P:]
היצירה השניה שעשינו היתה מידסטרים midstream שכמו שאמרתי היא מהזה עתיקה... חבלז! היינו בטוחות שזה יהיה מפלה אבל הקהל פשוט יצא נדהם ואמר שזה היה מעולה =O הבנות היו בשוק!
בקיצור זה יצירה שקשורה בזמן ובחיים (זה נורא עמוק) על איך שכולם נשטפים באותו זרם ויש את אלה שלא ממש מצליחים להתאים את עצמם לזרם ואיך זה להיות מחוץ לקבוצה ובתוך הקבוצה והכל.. זה קשה להסביר אבל זה יצירה עם אמירה חברתית עמוקה באופן כמעט מיותר... חח
כמו בבלט היא היתה מורכבת מטריוז דואטים חלקים קבוצתיים וסולו אחד... ו... אני דיי קיבלתי אותו :) את הסולו כאילו... אני הייתי הלוזרית שלא מצליחה להתאים לזרם ונמצאת בדיכי מתמיד. טוב עכישו הגזמתי... אבל הייתי צריכה לשחק את הפרצוף הכאוב והמאוכזב מחוסר היכולות שלו, ופשוט נהניתי מכל רגע! בגלל שזה מרתה גרהאם זה דיי הישג להנות ממה שעושים כי השיטה שלה דיי בנוייה על בואו נראה מה קורה כשדורשים מהגוף להיות רובוטי (תשובה = זה כואב באופן מיותר בהחלט כי זה פשוט נראה מכוער ברמות.). לקח לנו - לכל הבנות בסטודיו - בערך כל השנה להתרגל לעובדה שאנחנו צריכים לעשות את היצירה הזאת כרפרטואר ובסוף כשכולם יצאו מודהמים פשוט היינו בהלם... כבר אמרתי? P: חחח
ביום חמישי שהיה ההופעה הפותחת שלנו, אני עשיתי את הסולו - בשישי בערב בק (רקבה) וככה החלפנו (היו 4 הופעות...). ביום חמישי היתה לנו פשוט ההופעה הכי טובה שאי פעם עשינו... לעומת החזרות תלבושות ותאורה כאילו.. זה היה פשוט כזאת הפתעה נהדרת! פשוט הייתי על הבמה וכל כמה רגעים חשבתי לעצמי - ואו אנחנו ממש עושות את זה! וזה הולך ממש לא רע! נפלא אפילו יש לומר! חחח
(זהירות יש מצב שהקטע הבא ישמע קצת מתנשא ושוויצרי אבל... אני חייבת כי אתם הראשונים שרציתי שידעו על הצעד הראשון שלי להצלחה :)
אחרי הסולו שלי במודרני אנשים מחאו כפיים - ובמידסטרים לא אמורים למחוא כפיים באמצע כי זה כאילו אפפעם לא מפסיק זה כמו ריקוד ארוך ארוך של איזה 40 דקות... - וזאת היתה הפעם היחידה בכל ההופעות שזה קרה! אני הייתי בשוק! כשירדתי מהבמה כל הבנות אמרו לי כמה נהדר זה היה אבל הן לא אובייקטיביות, כאילו אולי אבל לא ממש... אז לא ממש התייחסתי.
אבל (אבל!) - כשיצאתי החוצה באותו ערב אנשים שלא הכרתי ניגשו אליי ואמרו לי כמה מיוחד ומדהים זה היה ואפילו קיבלתי נשיקת ליידי על היד מאיזה מישו (מבוגר לא איזה טינאייג'ר שהתחיל איתי) 
... פשוט לא האמנתי! אנשים באו אליי ואמרו שממש נגעתי בהם ואלו שאני כן מכירה פשוט עמדו שם ולא ממש ידעו מה לומר לי מרוב שוק.. ג'ון שרקד בסטודיו שלנו והלך לרקוד באוניברסיטה במלבורן אמר שאני "far superior to what i thought of you" והחלטתי לקחת את זה כמחמאה חח והוא גם אמר שלעומת מה שהוא רואה כל הזמן אני ברמה ממש מעולה (!!!)(ותגידו שזה לא סימן בגודל של שלט *זהירות קנגרו*!!)............
אני בחיים לא אשכח את הערב הזה...! חזרתי הביתה ולא הצלחתי להרדם - כל מה שיכולתי לחשוב זה מתי נהייתי כזאת? אפפעם לא חשבתי על עצמי כעל רקדנית מיוחדת.. בעיקר כי אני מוקפת בכאלה בנות מוכשרות! ו.. לוידעת.
הערב הזה לגמרי שינה את מי שאני ורציתי לשתף אותכם כדי לא להשאיר אותכם מאחור עם העצמי הקודמת...
שאר ההופעות היו גם מעולות בעיקר כיפיות.. כי לא הצלחתי להחיות את יום חמישי מחדש - אבל בחיי השסופ"ש הזה היה פשוט מטמטם! בשבת בערב עשינו מסיבת סיום שכזאת בבית של שרלוט שהוא יותר כמו ארמון! כככככ יפה! ורקדנו ושיחקנו פול (אני גרועה ברמות חח אם כי דיי מזליסטית) ואכלנו כככ הרבה שטויות חחח :) זה היה פשוט ערב כלכך כיף! ואז...
אז קמתי בבוקר וגיליתי שאין יותר הופעות בבלט במשך שנה ורציתי לבכות.
בעצם כבר בכיתי בערב שלפני זה... בהופעה האחרונה אחרי ההשתחוויה שרלוט ואני ירדנו מהבמה להביא את הפרחים שחיכו לנו מאחורי הקלעים לקיילי (המנהלת והמורה והכוריאוגרפית וה-הכל שלנו! ג'נט אוסטרלית (וצעירה יותר..) ואני לא מגזימה) ולארבעת הבנות שעוזבות השנה לאוניברסיטה: ג'ס, אוליביה, ג'וסי ובק - בנות כלכך מדהימות ומוכשות ועוד כמה שנים הנעלי פוינט שלהן ימכרו במיליונים כפרטי אספנים! ואז בכינו. זה היה בכי מרוכז שכזה... חמש דקות אבל חמש דקות של בכי שהספיק לכל השנה הנהדרת הזאת שעברתי איתן... חח זה היה ממש ככה!
אחר כך מאוחרי הקלעים קיילי אמרה כמה מילותת סיום שכאלה חח כמה שהיה מדהים ובלבלבלה כאילו שלא ידענו - ועשתה מעין פרידה פורמאלית מהבנות... היא אמרה שיש לה כמה מתנות לחלק לבנות שעוזבות ואז הוציאה 5 שקיות עטיפה...
"הראשונה היא לא למישי שעוזבת אותנו אלא למוריה ש - .................... "(אני לא זוכרת מה היא אמרה בהמשך כי כלכך לא צפיתי את זה שהאוזניים שלי נאטמו מההלם והדמעות...).
היא כלכך לא היתה צריכה - אשכרה לא כמו הדודות שאומרות את זה בשביל הנימוס - פשוט בגלל שהיא נתנה לי כבר כלכך הרבה רק בזה שהיא נתנה לי את התפקיד! אני אהיה ממש ברת מזל לחוות חויה דומה לזאת אי מתישהו בעתיד...
xxxx
בבלוג זה
בכל הבלוגים
