או-מיי-גוד!! אנשים ואנשות יקרים:
בלוגרתכם הנאמנה אופישאלי בכתה י"א! או לפחות כבר לא בי'....!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
ל-א ב-כ-ת-ה י י-ו-ת-ר D:
ואין לכם מושג כמה זה נפלא!
טוב אז חוצמהעובדה שהיום הזה גרם לי להרגיש די רשעית קטנה, זה אחד הימים הנהדרים בחיי (באוסטרליה, ביי באוסטרליה אני מתכוונת)... מכירים את הימים בהם החלטות גורליות נחרצות ואין לכם שום חרטות?!? זה #%&ינג נהדר אנשים... נסו את זה בבית.
אניוואי אז כן, אני עזבתי היום את גרמר! ובכך נטשתי פרק נהדר ולא נסבל בחיי... נו מור תפילות במיני-כנסיה עם עוגב [מדהים] שאפחד לא מנגן בו,תלבושת אחידה שגורמת לך לתהות לאיזו שנה התעוררת, מורים שבטוחים שהם בשנות התר"פ (וזה לפני אפילו התרפפ"ו!!) ונהנים מכל הזדמנות לתת לך השעיה, גברת-מוזיקה שחושבת שכל העולם שייך לה כי היא אקס-זמרת אופרה, כינוס שבועי וחסר תכלית שמזכיר לך כל פעם מחדש למה את לא רצה לכנסת, וכמובן - נו מור תפילות בנוסח: דיר לורד, תעשה שנהייה עוד יותר עשירים והשמוניטין של הביצפר יפרח. אמן.
ואוו כמה שלא אהבתי את הביצפר הזה... זה מדהים. אפילו ביום האחרון שלי שם הם הוסיפו לאי-אהבה הזאת שלי..: אז יש לנו את הטקס גרדג'ואיישן הזה ביום שישי הבא שהוא "אירוע מאוד חשוב בקריירה שלנו" (WTFFFF???) מילא אם משו חשוב היה קורה בו, אבל לא! כל מה שהולך להיות שם זה כולנו אחת אחת עולות על הבמה ללחוץ את היד ולהגיד תודה (אשכרה אמרו לנו שאנחנו חייבות לומר תודה! ופוף - כל משמעות המילה הלכה לאיבוד.) אהה! וחשוב מאוד, תזהרו שכשאתם קמים מהכיסא שהוא לא יעשה רעש או יחרוק [כי אז פשוט כולם יחשבו שהביצפר הזה חרא...?! הצילו.] הקיצר, במשך יחידה שלמה הרגשתי היום כאילו אני ביסודי, עזבו יסודי - בגנון. כל רגע שאני חושבת על זה יותר אני כלכך עוד יותר שמחה שהוצאתי את עצמי משם בהזמדנות הראשונה שנחתה עליי...
ולא רק את עצמי הוצאתי, אלא גם פיתה באה איתי, וגם היא עושה את הIB וגם אמלי (לאטה P:) ועוד איזה 5 בנות לפפחות ועוד כמה שעוברות לבנדה (הביצפר) אבל לא עושות את הIB... בקיצור הולך להיות טוב :)
דאמט אני מתחילה לפנטז מחדש. ברייט סייד אוף לייף מישהו?!
אם הזיכרון שלכם שרד את הפצצת הענק של אחרי-החגים בבציפרים, אתם בטח תוהים למה אני מרגישה מגעולה... ובכן, זה בגלל שכל שאר האנשנושים שעזבו היום ביצפר בכו מספיק בשביל להביא את האוקיינוס לקנברה (ייאי ^^ יהיה לי ים P:). ממ דהז'הוו לטבע, מישו? הפעם היחידה לעומת זאת, שאני רציתי לבכות זה כשהי"בניקים שרו the time of my life בכינוס השבועי האחרון שלהם (ושלנו) והאנלוגיה האוטומאטית שלי היתה שוב - לטבע... -> ".. תמיד נשאר מחזור ט"ז". תמיד.
כמות החיבוקים והצהרות הגעגוע השוטפות שקיבלתי גרמה לי לתהות למה אני לא מרגישה ככה? איפה אני הייתי כל השנה הזאת שלא הצלחתי להתקרב לאנשים האלה כמו שהם (ואולי לא?) התקרבו אליי...? ברור שיש שם איזה שתיים שלוש בננות שהייתי שמחה לקחת איתי לבנדה, אבל אפילו הן... לוידעת. וזה החלק הכי עצוב בכל העניין הזה - שנה שלמה הייתי בביצפר שלא הזיז לי את קצה הריס. שנה שלמה התבזבזה לי בלי שום זכרון שיגרום לי לרצות להשאר. (דווקא עכשיו עלתה לי ויאנה והאנסמבל תופים בראש, וזה ~באמת~ הדבר היחיד שיחסר לי) שכבה של 200 בנות שמתוכן לא הייתי נשארת בשביל אף אחת... ולחשוב שאני הייתי זו שבאה כל בוקר מגבעת שמואל לדרום ת"א רק כדי לא לעבור ביצפר, רק כדי לא לעזוב את השכבה. ובאמת, היתה לי שכבה מדהימה. היתה לנו שכבה מדהימה! וככל שאני חושבת על זה יותר, אני מבינה כמה מזליסטית הייתי שלא עשיתי גן חובה.. ושיש לי את המשפחה הכי תומכת בעולם, שהסיעה אותי כל הבקרים וצהריימים האלו הלוך וחזור. וכן, זה נשמע כמו דבר ממש קטן וחסר חשיבות - אבל זה המתנה הכי גדולה שהם נתנו לי בחיים.
אוקיי אז זה הטריילר לפוסט של מחר (עכשיו אני הולכת לראות סרט הופפולי משעשע בטלויזיה)::
- המתנות וכרטיסים שקיבלתי + כל הג'אנק שנאלצתי לבלוס
- המתנה שקניתי למחנכת (הבנאדם השפוי היחיד בביצפר הזה)
- ההפצצה ('ת מים) שהיא קיבלה אחר כך...
- סיפורי מדים ו....
הכי חשוב - תמונות מגרמר!! כן כן, אני בתלבושת אחידה שלא היתה מביישת את אדם וחוהלה. במיוחד בשבילכם - פשוט כי אני כבר לעולם לעולם לא אצטרך להיות בתוכם! אמן.
ובלי שום קשר בכלל בכלל - אגדותי מהתיאטרון (אני כבר מאפרת שחקנים מומחית :])
תודו שזה הטריילר הכי מסקרן שהיה פה עד עכשיו ;)
סופ"ש נהדר טבעיסטים ושאר אהובים (לא פחות) שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
