אבל אני לוידעת על מה. זה חלק מהמחסום כתיבה האידיוט הזה שצץ לו משומקום דווקא כשיש לי שבוע הפוגה מכל הלחץ...
אני חושבת שצריך להרוג אותו. כמו עוד הרבה אנשים שמתחשק לי להרוג מידי יום P:
יש לליהלי יומולדת היום! היא החליטה שאין לה חברים אז היא הזמינה רק חמישה אנשים לשבת בערב רגוע בבית...
כמובן שזה לא תירוץ לקנות לה מתנה ענקית (וגם זה שהיא מעכה אותי בניסיון להשביע אותי שלא נקנה לה מתנה.. לא תירוץ טוב. אני ממילא נראית כמו ילדה מוכה לאחרונה עם רגליים שרוטות מהאופניים ששכרנו לשבוע. פיכ לסוע בעלייה זה כזה ג'יפה. אניוואי הנמשיכה?)(לא נראה לי שאיי פעם ראו עמודי ישרא סוגריים כאלה ארוכים ולא קשורים) בקיצור הלכנו לקנות לה מתנה!
פיתה האנה ואני (או או! יש לי תמונות! שניה אני אמצא אותן.)
את פיתה כבר הראיתי לא...? בכל אופן היא משחקת אותה סטייל אור וחונקת את כל מי שמקרב אלייה את עדשת המצלמה... אז אין לי יותר מידי תמונות שלה. אני אחפש P:
*אני אוהבת אותך פריימי :)*
ניפגשנו בקומת האוכל, בלסנו וניסינו לחשוב מה בא לנו לקנות לליה -
Khannah: sluty tights!! and hand culfs!
Peeta: mm her mum might have a bitch.
Moriya: oh well, she doesnt have to know...
Peeta: true that. lets go.
אז זה מה שעשינו P: גרבייוני רשת עד אחרי הברכיים עם סוף כזה של סאטן עם חוטי קשירה, אזיקים מכסף (AKAפלסטיק) עם לבבות, male file שזה - הגרסא הסקסיסטית לחזירים שוביניסטים - משייף צפורניים עם תמונה של דוגמן עליו (nail filer/male filer.. זה אמור להיות מצחיק.).
נשאר לנו עוד קצת כסף אז בזבזנו אותו על טיארה (שזה כתר רק מיוחדג' כזה :)), קופסא פרחונית שתסווה את המתנות השנויות במחלוקת שלנו.. וקופון חיבוקים שכתוב עליו משו בסגנון ה:
this voucher entitles you to unlimited hugs
and is valid anywhere upon earth as it is universally recognised.
וליה היא הטיפוס הכי מחובק/מחבק שאני מכירה בערך... אז ככה שזה היה פשוט מושלם! וזה היה גם כרטיס ככה שהיה לנו איפה לכתוב לה ברכונת... (שבסוף נהפכה לציור עקום לחלוטין של האנה ושלי קופצות מתוך עוגה...).
מיותר לציין שהיא ממש התלהבה P: ואפילו אמא שלה! שהיתה בטוחה שקנינו לה טיארה בקופסא פקחונית ותמימה.. מואהחה.
המסיבה (שאליה הלכתי אתמול בערב ולכן לא הספקתי לסיים את הפוסט) היתה ממש חביבה ^-^ זה היה יותר 7 אנשים (כולנו חברים ממש טובים ככה שזה היה טוב) על השטיח של הסלון מול האח הבוערת בתוך ערימה/בלאגן של שמיכות פוך... הלכנו לישון בסביבות 4 אחרי שיחות דיי מטרידות, ומלחמות על תואר ה"אני הגעתי לנרבנדה מביצפר יותר נוראי!" שהפכו לדיון רצחני על קיומם של בתי ספר פרטיים ופריווילגיות של עשירים בעולם (i love having smart friends... ולא אני אמרתי את זה. באמצע הלילה לא יוצאים ממני כאלה משטפים אוהבים..).
תמונות מהמסיבה (אני לא בטוחה שכדאי אבל..) יבואו ברגע שהאנה תשלח לי.. כי המצלמה שלי כרגע מתה.
ועכשיו למשהו הרבה יותר מרגש וחשוב!!! [נראה לי ששמחת הכתיבת בלוגים חוזרת אליי אט אט :) ]
מי זוכר את 100 מיליון הפעמים בשניה שהלכתי לקיר טיפוס בספורטק כל שבוע? ? ?
אתמול טיפסתי על סלע אמיתי ^.^ !!
אומייגאד כמה שזה קשה.. וזה ככ מפחיד ומטריד ומה שלא תרצו אבל זה כלכך כלכך כלכך מדהים להיות שם למעלה...
אניוואי שנתחילה מההתחלה לפני שתתייאשו לי?
לפני חודש כשבני דודים של אבא שהם פרו בטיפוסים (טיפוס הרים? לא. טיפוס קיר? סלעים? rock climbing... :S) היו פה (סיפרתי?) הם לקחו את אמא ואבא איתם להרים הכחולים (כן יש כאלה כאן.. החלטתי שעד שאני לא מוצאת את ההרים הירוקי מרקר אני לא חוזרת לארץ) לטפס איתם. בלעדי :(
אבל אני לא חשובה כרגע. עדיין.. הקיצר הם במקרה שמעו עברית, אז יו דו..., ומצאו שני מטיילים מהארץ - אסי וקסם, שבאו לטפס באוסטרליה עם תיק ציוד-על-הגב ולוק של חוסניקים לכל דבר :) [למרות שהם לא :( ]. כמו כל מוכי יותר-מידי-זמן-בחו"ל-זיה (מה שאומר שאתה מתחבר במהירות הקרטיב עם כל אחד שמדבר עברית :), אבא ואמא הזמינו את אסי וקסם להיות אצלינו אם הם עוברים בקנברה ומחפשים איפה לגור לכמה ימים...
התגובה הראשונה שלי לכך היתה: פחחח למה שהם ירצו לבוא לקנברה?!
אבל לפני שלושה ימים הם רצחו כל אשליית קנברה-היא-חור שלי ובאו ^_^
בשלושה ימים בלבד הם (דבר ראשון) הוציאו אותי מהפקר החומוס הנוראי שהייתי בו!! אסי הכין לנו חומוס א-מ-י-ת-י וממש ממש טעים! ואפילו קיבלתי נגלה אחת משלי בלי שום P: הם גם ניסו להכין בסקוויטים גלוטן פרי בשבילי אבל אמא הקדימה אותם עם עוגת בוץ שדווקא הייתה ממש טובה בתור משהו חסר גלוטן!
אתמול הם גם לקחו אותנו לטפס, כולה 15 דקות נסיעה מהבית והרגשתי שאני באמצע שומקום. [אבל שומקום כזה בסגנון טיול השרדות... חח] הלכנו אמאבאולי ושניהם עם כל הציוד ושני אופניים שהבאנו בלי לדעת כמה קשה זה הולך להיות להסחב איתם כל הדרך, בסביבות ה6 ק"מ הלוך ו6 חזור. כדי להיות ממש אותנטית לבשתי את חולצת מסע קופים אבל היה חסר לי קצת חול בכל מיני מקומות לא רצויים P:
הגענו לסלעים האדומים, שלא היו ממש אדומים... (בטח גם ההרים ההם לא ממש כחולים. גרר) ואיך שהגעתי לשמה: אוטומאטיק ריאקשן - התחרטתי שבאתי. לעמוד בתחתית הקיר הזה ולחשוב שאני הולכת להדבק לזיזים הכי פצפונים שבו עוד שניה ולסמוך על זה שלא אכלתי יותר מידי בוצר מה שאומר שהחבל ~לא~ יקרע (הוא היה חבל דיי רציני. אבל גם.. אכלתי המון כרגיל חח). זה היה מפחיד! בקיר באולימפוס לפחות יש את הבטחון בכך שמישהו בנה את הקיר הזה בשביל שאנשים יטפסו עליו.. הרד רוקס היו יותר בסגנון - היה פה סלע.. מישהו בא והחליט להתאבד בצורה חדשנית... אבל אז החברים שלו ראו את זה והחליטו להפוך את זה לענף ספורט...
היו שם טבעות של טיפוס (מהסוג שבאולימפוס אוסרים לגעת בהם עם בק אפ של עונש מוות) אבל זהו. כאילו - סלע עם כמה חתיכות ברזל שיש לקוות שמי שתקע אותם שמה עשה עבודה טובה ושמאז לא היתה רעידת אמדה יותר מידי חזה...
אסי עלה ראשון כהובלה שזה פשוט אומר שאתה מטפס בלי שום משהו שמחזיק אותך, אתה והקיר כל פעם עד שאתה מגיע לאחת הטבעות ומחבר את החבל אליהן. שורה תחתונה - זה או שאתה מחזיק ממש חזק או שאתה עף. רק המטפס הראשון צריך לעשות את ההובלה כשהוא מגיע לטבעת האחרונה הוא מחבר אליה את החבל ואז כל מי שמטפס אחריו כבר תפוס מהטבעת האחרונה ואז זה ממש כמו בקיר טיפוס הרגיל... אם מפסיקים להחזיק פשוט נשארים תלויים במקום. אבל לא כמו בקיר מלאכותי, הסלעים האלה לא במיוחד נותנים תחושת בטחון לעזוב ולסמוך על הטבעת ההיא... אבל בסופו של דבר לסמוך על סלע זה דיי משעשע P:
התכוננתי לעלות אחרי אסי - עמדתי בתחתית הסלע כשכולי כבר בתוך הרתמות וקשורה והכל, והסלע הזה נראה פתאום כלכך מאיים כאילו הוא פשוט יכול להתנתק מהמקום ולפול עליי סטייל לוני טונס, רק בלי הידיעה שאפשר גם לחזור ל3D אחרי שנמחצת מתחת לצוק.
בסופו של דבר עשיתי את הצעד הראשון, ומשם זה היה פשוט מדהים!! חוויה מטורפת! כל פעם כשכבר היה נראה לי שהשתלטתי על זה הגעתי לעוד אין מוצא. באיזשהו שלב הגעתי למדף שבולט מהקיר בערך 15 סנטימטר - כלום! כדי לעלות אליו הייתי צריכה למשוך את עצמי מפוזה של גראנד בשניה (יענו רגליים בצורת ר' כשהמדף מתחת לרגל שמאל), ואז כשכבר עמדתי עליו (בערך חצי נעל אשכרה הייתה מעל משהו מוצק..) לא היו לי שום נקודות אחיזה ליידים :S זה היה בערך כמו לעמוד באוויר.. עם כל הכובד שנשענתי על הקיר יכולתי תיכך לעשות בו חור בצורה של הגוף שלי. mg זה היה כככככ מלחיץ! וכאילו זה לא מספיק משם עוד הייתי צריכה ללכת על המדף הזה איזה 30 סמ כדי להגיע להמשך הטיפוס. 30 סמ נשמע בערך במו צעד מקסימום אחד וחצי...? אני חושבת שעברתי את המרחק הזה בשבעה צעדים P:
כשהגעתי למקום שאני יכולה להחזיק וניסיתי להמשיך לעלות הרגל שלי החליקה ועפתי מהקיר. כל הלחץ שהצטבר בי יצא במהירות הקול תרתי משמע. לזכותי אני יכולה לומר רק שצרחתי ממש מכל הלב :) ובגלל שכל הזמן לקחתי שמאלה בטיפוס, עפתי את כל הדרך חזרה ימינה ל"שביל" הנכון. כולה שני מטרים מקסימום.. אבל זה היה נראה לי כאילו נפלתי למטה וחזרתי שוב למעלה...
אז זו היתה הנפילה הראשונה שלי שלכבודה זכיתי להרבה מזלטובים למלטה חיחיחי. שאר הדרך כבר לא כללה שום ריגושים נוספים כי ברגע שנרגעתי וקלטתי שאני לא מעוכה מתחת לצוק זה בעצם די מזניב ליפול P: ובכל אופן בכלל לא נורא כמו שחשבתי שיהיה! ועם טיפת הבטחון הזו שנוספה לי עליתי את הרבע האחרון של הדרך למעלה בלי בעיות :]
קסם עשה למטה בוק לאיזה ואלבי שעבר ובהה בנו, ואני מדי פעם נדחפתי לפריים:
המצוק "Red Rocks" מהצד השני של הואדי
:)
זה קצת מוזר לכתוב פוסט ככ שמח כדף הנושא החם בישרא הוא יום הזכרון... התירוץ שלי הוא שתהחלתי את הפוסט הזה אתמול ולכן זה כבר לא נחשב P:
אבל עדיין, לא שכחנו כאן והטקס הוא מחר בבוקר. אני כנראה לא אוכל להגיע אליו מה שממש מעצבן :| גם אוראל מנגנת בו וממש רציתי להיות שם.. אבל חזרות, וואטאוור.
זה מצחיק, כי היום היו חגיגות יום העצמאות בקהילה.. בתזמון די דבילי אבל זה רק כי היה יום ראשון אז אפחד לא עובד וזה נוח. אבל עדיין זה די בלגן לי את הסדר של הימים במוח. לא שאי פעם המוח שלי היה מסודר אבל נו.
שבוע חמוצמתוק סלעים יפים שלי :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
