אולי אימא, אולי אבא, אני ממש לא. בעצם גם הם לא. שלא תבינו לא נכון, ממש מתאים לי יום חופש אחד שבו אני יכולה לנוח, רק חבל שאני לא מסוגלת לנוח בו ויותר מזה- אני מוציאה בו יותר אנרגיות מבימים אחרים בשבוע. וזאת למה? כי ביום הזה אני צריכה להתמודד עם הצרחות של אחותי שהיא פרא אדם. טינאייג'רית מטומטמת בת 14 שצווחת כמו חיה ולא מבינה שלכולם חוץ ממנה עבר שבוע מורט עצבים. אני מתמודדת עם בגרויות, בחינות, בית ספר עד 5-6 בערב כל השבוע, והבעיה היחידה שהיא נתקלת בה היא איזה ג'ינס ללבוש ועד כמה נמוכה הגזרה שלו. אז בשבת היא שואגת כמו לביאה מיוחמת ולי מתפוצץ הראש, יום שלם כל שבוע מחדש. בינתיים אני צריכה לסבול בשקט, אין הרבה מה לעשות. אולי שנה הבאה,כשאני אהיה חיילת בצבא הגנה לישראל, אני אוכל לבקש להשאר שבת בבסיס כמה שיותר. עדיף.

טל וייס, השחקן ששיחק ב"קברט" שראיתי לפני יומיים בבית צבי בתפקיד ארנסט לודוויג, יצר איתי קשר אתמול. הוא שיחק את הדמות "הרעה", פעיל המפלגה הנציונל- סוציאליסטית (נאצי) שסוחף רבים אחריו. שחקן מעולה, סוחף, משכנע. שלחתי לו מסר דרך "תפוז" והוא חזר אליי במסר הכי נחמד שיש! הזמין אותי להצגות שהוא משחק בהן והודה לי על המחמאות. אח... אני אוהבת שחקנים.

ואם כבר דיברתי על "קברט":

בשעה טובה ומוצלחת סיימתי לבנות את עבודת הבגרות שלי במחול. יצא בדיוק כמו שרציתי, אפילו יותר טוב. הבנות נהנות לרקוד את הריקוד הזה וגם אני. זה סוחף, מתפתח, סוער, סקסי ואפילו קצת הומוריסטי. עכשיו יש שבועיים לנקות, ואז הצגת בגרויות. מי שבאמת אוהב אותי יהיה שם, אני בטוחה.. אני מקווה...

ולסיום סיומת: אתמול היה המגן בטכניקה- בלט קלאסי ומודרני. היה סביר... חייכתי, רקדתי מהנשמה, חשבתי על כל פרט, ובכל זאת היו פישולים קטנים ומעצבנים. אני הייתי רגועה יחסית לבנות האחרות שרעדו מהתרגשות. שלי, הרכזת מגמה, אמרה לי שחייכתי יותר מידי. לא ידעתי שיש כזה דבר. אולי זה נראה לה ככה כי עמדתי ליד כמה ממש יבשות. בכל מקרה אני אשתדל לחייך פחות בבגרות. בעצם לא, זה כיף לי אז אני מחייכת. לא יורידו לי על זה ניקוד נראה לי. וגם אם כן, למי אכפת?

שבת שלום ושבוע טוב, נטול אחיות קטנות וצווחניות