עוד 18 ימים אני משתחררת. עד כמה שחיכיתי לזה, אני לא מאמינה שזה באמת קורה. מעט מאוד מהחברים שלי עדיין בצבא וכולם כבר מדברים על החיים שאחרי.

אפשר להגיד שהגעתי להרבה תובנות חדשות במהלך השנתיים בהן הייתי חלק מצה"ל- נכנסתי תמימה ומורעלת ויצאתי הרבה פחות. כמה מהדברים שלמדתי והבנתי אפילו ילוו אותי כל החיים וילמדו אותי שהחיים בכלל לא צבועים בורוד כמו שנהגתי לחשוב לפני כן. להלן מספר מסקנות:

- בצבא יש גזענות. הרבה מאוד. אתה זוכה להכיר אנשים שבשבילם המילה "רוסי" ו"מסריח" באות יחד. ואם את חלילה רוסיה חכמה שמדיפה ניחוח רענן אומרים לך: "אל תעלבי, את לא כמו כל הרוסים". תענוג.

- בצבא זוכים להכיר אנשים עם מנת מישכל של נעל בית. ככה נוצר מצב שבו אי אפשר לדבר עם אף אחד על ההצגה האחרונה שראית או על ספר טוב שקראת, אלא רק על הריאלטי החדשה עם האנורקסיות התורנויות. זה כולל גם את המפקדים היקרים. ואני חשבתי שאני משרתת בחיל איכותי.

- בצבא, אין לך דרגות= את לא חשובה, את לא חכמה, תעשי את העבודה ותשתקי. יש את קצינים בשביל להיות חשובים, חכמים ולהגיד לך מה לעשות. מה זה משנה שאת משתחררת קודם?

יש עוד הרבה הרבה דברים, אך מדבר אחד הזדעזעתי יותר מכל במהלך השנתיים בהן שירתתי בצבא: המערכת הרפואית הצבאית. אומרים שאין יקר יותר מחיי אדם. בצבא אין זול יותר מחיי אדם, חייל שווה פחות מרכוש. אחרת אין איך להסביר את היחס לו זוכה חייל שפונה לקבלת טיפול רפואי ונתקל בחשדנות, זילזול ונקודת מוצא מצד הרופאים שבטוחים לפני הכל שהוא עושה את עצמו אלא אם הוכח אחרת (חום, התעלפויות, לחץ דם). המערכת הרפואית של צה"ל כל כך פגעה בי שבמהלך השירות הגשתי תלונה על רופא צבאי ואף נמנעתי ממגע עם מערכת זו אפילו כשהייתי חולה.

אני משתחררת בתחושה רעה. אני חושבת על זה שאני בחורה, עשיתי שנתיים ואני ג'ובניקית, ובכל זאת היה לי רע. מה מרגישים גברים שמשרתים שלוש שנים? שמשרתים רחוק מהבית?

על אף כל מה שכתבתי אני לא מצטערת על זה שהתגייסתי לצבא. מלבד הרגשת התרומה (ובהחלט תרמתי) אני חושבת שזה מאוד ביגר אותי. אין גוף שיכול לשנות אנשים בצורה כזאת כל כך מהר. אני שמחה שעשיתי את זה וגם שמחה שזה נגמר.

ולסיום עצה לאלו שלפני שירות/ בזמן שירות: כדי שזה יעבור מהר כדאי לעשות במקביל בשעות הפנאי משהו שאוהבים. הרבה חיילים מנגנים בגיטרה, כותבים שירה/ סיפורים או הולכים לחדר כושר. אלו שקרובים לבית גם לפעמים לוקחים חוגים. אין לתאר כמה הדברים האלה מעבירים את הזמן, משפרים את ההרגשה וגורמים לך לצפות למשהו שאתה אוהב. בשנה השנייה לשירות עסקתי כמעט כל יום במחול/ שירה/ משחק ועובדה שהשנה הזאת עברה לי הרבה יותר מהר.

וזהו, שיהיה לי שחרור נעים! התחנה הבאה- לימודים בבית צבי. בעוד חודשיים.