"במקום בו כולם כבר מתים

ונותרו רק כמה לבבות אבודים

צומח לו פרח ורוד ויפה

פרח שכל אחד ירצה.

אבל הפרח הזה,

לא מרגיש כל-כך יפה,

הוא מרגיש נבול

כי השמש כבר לא זורחת בשבילו

ובלעדיה הוא כבר לא יפרח

הוא כבר לא יצמח,

הוא יישאר כבול.

במקום בו כולם כבר שותקים

ונותרו רק זיכרונות עצובים

צומח לו פרח ורוד ויפה,

פרח שכל אחד ירצה

ואין מי שיביט בו

אין מי שיקטוף אותו...

הפרח הזה הוא אני".

יש הרגשה שמשהו חסר בשיר,

ואולי זה לא מושלם

אבל זה משקף את כל הרגשות שצפו בי באותו רגע

וזה שלי,

זה אני.

(אגב, תודה ללירונה המקסימה שצילמה אותי)