המצב אצלי רגיל, אפילו יותר מדיי.

 מבחינה פיזית אני מרגישה קצת חלשה, אבל זה יעבור לי מתישהו אני פשוט צריכה לנוח יותר, לאכול כמו שצריך ולעשות ספורט. זה בטח יסתדר כשאחזור לביצפר.

מבחינה נפשית אני מרגישה מן תסכול מסוים.

קצת נמאס לי להיות בבית, נמאס לי לשמור על אחותי ולא משנה כמה כסף יביאו לי אח"כ, אבל אני לא אומרת כלום כי אני לא רוצה לריב עם ההורים שלי ובסה"כ אני רוצה לעזור להם, גם ככה קשה כי סבא רק השתחרר היום מהבית חולים והם עוד לא יודעים מי יטפל בו.

כבר מזמן הבנתי שלהיות לפעמים קצת לבד זה בסדר, זה אפילו טוב, אבל לא יותר מדיי.

אני לא חושבת שזה הזמן המתאים לחבר, למרות שעם הזמן אני רק מרפה יותר ויותר מהאהבה לאלון, הרי כבר דיברתי על זה שלא יועיל לי להיתקע ולהתעצב בגללו, מה שהיה היה.

לא יודעת אם חבר יזיק לי כרגע, אני לא פוסלת כלום. סתם לצאת עם אנשים, יעני סטוצים אני ממש לא רוצה, אני לא בנאדם כזה.

אני פשוט מרגישה נורא בודדה, נורא לבד. אני צריכה להכיר אנשים חדשים, שאני אוכל לבלות איתם, לדבר איתם, לחדש.

אני מרגישה שנותרתי בלי חברים וגם בלי חברות ותחושת הבדידות רק מוסיפה לתחושה הנוכחית-ריקנות, סתמיות.

לא רע לי, אבל גם לא טוב לי, אני פשוט מרגישה שהכול נורא סתמי לאחרונה.

לירז.