אני מנצחת אותו,

כמעט.

בדיוק שהרגשתי בראש הפסגה, בדיוק שהצלחתי לטפס גבוה מעל לכמה אבנים קשות בדרך

בדיוק שחייכתי והרגשתי את השמחה והכיף מדגדגים את הגרון הצורח שלי...

כול הזיכרונות צפו מולי.

זוג אנשים, מאוהבים, עמדו מולי והתנשקו.

הוא לא היה מלך היופי והיא לא הייתה טופ מודל, אבל הם היוו שלמות יחד.

גשם.

גשם קריר ונעים התחיל לטפטף לו והוא כיסה אותה בסווצ'ר שלו. הוא שמר עליה.

הם זרקו את כול הפגמים בצד ונתנו לאהבה לזרום בעורקיהם. יכולתי לראות שהוא מכיר אותה טוב

שהוא יודע מה טוב לה, ומה לא.

והוא בטח ידע טוב מאוד לחסום את הדברים הללו, למנוע מהם להגיע אליה ולחדור לליבה.

לשבור אותה.

לא היו שם משחקים,

רק רוח קרירה, גשם רטוב

ושני זוגות שפתיים מתנשקים.

פעם הייתה לי אהבה.

עכשיו יש רק אותי

ואיזה לב שנשבר.