אני לא יודעת מה נכנס לי ללב.

חיוך שובב שמרוח על שפתיי כבר מליל אמש ומתעקש להישאר.

תודה.

אני מרגישה כאילו כולי זוהרת באמצע רחוב חשוך

וכל העיניים מביטות בי במבט שובב מלא בקסם.

אפילו השמיים חייכו אליי אתמול, אז החלטתי לתפוס אותם ולהכניס אותם לתוך קופסה קטנה.  (כל הזכויות שמורות לי^^)

"ויש שמש בחוץ, העולם מחייך אליי..."

הלוואי שימשיך קצת. החיוך.

זה היה טוב יותר ממה שציפיתי.

אולי הפעם הראשונה זה זמן רב שהרגשתי כיף כי זו השכבה שלי; השכבה שהרביתי לשנוא, שהרגשתי כה שונה מהם... הפעם הראשונה שהרגשתי פחות או יותר שאני מתקבלת מצידם.

הטיול כלל כאבים בכל הגוף, בעיקר באזור המפשעה, אך למרות זאת מילא אותי בחוויות

וחידוש של רגשות פנימיים.

טוב לחזור הביתה, אל הרעש וההמוניות של בת-ים

אבל לא הייתי מתנגדת לעוד יום במדבר השומם, עם האוויר הצלול

והקור של תחילת הבוקר שחודר לריאות וממלא אותי בתחושה נפלאה שאין כמוה.

נהניתי, מקווה שגם אתם :)

תמונות יפות (מלבד אלו שאני נוכחת בהן^^ *הערכה עצמית נמוכה*) פה.