"אינני מצדיק טרור, אך אני מנסה ורוצה להבין את המחבלים ואת מניעיהם... אין פתרון אלא פתרון מדיני, לכן חשוב להבין את המניעים שמביאים אנשים למעשי טרור".

כך אמר חיים יבין (מר טלוויזיה) בכנס בעניין הטרור שהתקיים אתמול במרכז הבינתחומי בהרצליה.  יבין עוד הוסיף, שהוא עושה הבחנה בין טרור של החמאס לטרור של אל-קעידה, אך לא הסביר מדוע.  כך פורסם היום במעריב.

אז למר חיים יבין היקר, מר קונצנזוס לשעבר, לך ולכל אלו המצדדים בדעתך, הרשו לי להסביר לכם את מה שאתם לא מבינים, למה אנשים באים לידי מעשי טרור.

אתה, וכל האנשים שחושבים כמותך – אנשים חילוניים, זו קביעה גורפת אבל נכונה לחלוטין.  איך אני מעיז לעשות הכללה כזו? משום שאנשים דתיים מבינים אנשים דתיים, הם באים מאותו רקע, מאותה צורת חשיבה – משהו שאתה ושכמותך לא מבינים.

אז הנה, עניתי לך על השאלה – המניע של הטרוריסטים הוא להט משיחי/פנאטי דתי.

אם היית לומד היסטוריה של העולם, ובמיוחד של עם ישראל בימי בית שני, היית מגלה שגם אנחנו חטאנו בלהט משיחי כזה שהוביל ל"מעשי טרור".  כאשר אנשי דת מובילים אנשים בעלי להט דתי ואמונה חזקה – לא משהו שתוכל להבין מר חיים יבין – הדרך למעשי אלימות קצרה.  אמנם, היום מדובר בפיגועי טרור עם נשק חם, פצצות וכיוב'.  אך זאת רק בגלל הטכנולוגיה המודרנית, מאז שגילו וריסנו את אבק השריפה.  אך אם תלמד היסטוריה, תמצא שבתגובה לחוקים מגבילים מצד הקיסרות הרומית, יצאו יהודים בכל התפוצות ל-3 שנים!! של מעשי טרור (לפי מונחי אותם ימים) – שוד, ביזה, אלימות וכיוב'.  בין השנים 115-117 לספירה, היהודים היו טרוריסטים.  כך גם היה במצדה ובקומראן, ערב חורבן הבית בשנת 70 לספירה, כך היה בימי מרד בר כוכבא (135 לספירה).  אנשים עם להט דתי ואמונה בצדקת דרכם – עושים מעשים בל יתוארו, מעשים אלימים של פגיעה באחר בלי אבחנה, באמונה חזקה שכבר תכף ומיד האל ירד ויעזור לו והשלטון של הדת שלו ישכון בעולם לנצח.

רק כדי לאזן את התמונה, לא רק עם ישראל היה טרוריסטי בעברו – כל עם בעל אמונה דתית חזקה, שנפל מגדולה או שהיו לו מחשבות גדולה, פעל בדרכי טרור (דרכים אלימות) להשגת מטרותיו.

אנשים חילונים, או דתיים לייט – מכל דת או תרבות, לא נוהגים לפעול באלימות.  הם הרוב הדומם של העולם, הרוב שיפעל בדרכים מקובלות ויבקש את שמגיע לו.  אך אלו בעלי הלהט הדתי – יפנו לאלימות על מנת להשיג את רצונם.  אנשי הלהט הדתי לא יבקשו את מה שמגיע להם – הם ייקחו אותו בכוח.

האחר עבור המאמין הדתי הפנאט איננו אדם.  הוא מתחת לאדם וחייו אינם בעלי משמעות.  הדברים מתחילים בקטן – כמו הנידוי של קהילות ורבני רצועת עזה לשעבר את החיילים הדתיים שהשתתפו בפינוי.  קודם התפילות של האחר אינן נחשבות, לאחר מכן חייו אינם נחשבים.  זו תפיסה דתית קיצונית פנאטית.  היא קיימת בכל תרבות, בכל תקופה ובכל עם.  אמונה דתית זו משתלבת על פי רוב עם קזנופוביה (פחד/שנאת זרים), מה שמוביל למעשים האלימים ביותר.

במקרה של הטרוריסטים הערבים, ואין כאן הבדל בין אל קעידה לחמאס, בניגוד למה שאתה טוען – מדובר בפנאטים דתיים, החושבים ש"האחר צריך למות כי הוא לא אני" ושלטון האיסלאם צריך להיות היחידי בעולם.  ההבדל היחידי בין החמאס ודומיו לאל קעידה הוא שהתנועות הפלסטיניות הן תנועות שמתמקדות בהרס מדינת ישראל – התמקדות באויב אחד, בעוד אל-קעידה מתמקד בכל העולם, דהיינו – כל מי שהוא לא מוסלמי הוא אויב האיסלאם.

אז ברור לך כעת מה מניע טרוריסט?

ומתוך ההבנה הזו, צריך להבין שנגד להט דתי – אין פתרון מדיני.

רק תגובה אלימה וקשה יכולה להבהיר לבעל הלהט הדתי הפנאט שדרכו איננה נכונה.  כך קרה לאורך התקופות, וגם אצלנו.  כאשר האמנו בלהט משיחי שהנה בא קץ העולם ושלטון האל יפציע, באו כוחות צבא גדולים ובאלימות עקרו מראשינו את המחשבות האוויליות הללו.  רק אלימות קשה וכוח צבאי גדול עוצרים להט משיחי.  פתרון מדיני הוא כניעה לטרור, שכן הלהט המשיחי הפנאטי מפרש זאת ככניעה (ואנו שומעים את הפלסטינים אומרים זאת יום יום), דהיינו, שדרך הטרור נכונה, הצדק מצוי עם הטרוריסט הפנאט ועליו להמשיך במעשיו.

הבנת את זה שטקר?

שלכם, Angelus.