נסיכה עם כנפיים

בוקר של מלחמה... שירים שקטים ברקע... ותמונה אחת שלך שלא מעיזה לפול

לעולם לא תדע... לעולם לא אספר לך איך נשברתי... איך נפלתי.. איך כבר לא הייתי חזקה... ולא חייכתי ולא צחקתי ולא ניסיתי להיות חזקה בשבילך איך פשוט זלגו להן הדמעות... איך הכל נראה פתאום כל כך קשה ומסובך... מלחמות הן אף פעם לא טובות...

אתמול היה קשה יותר... אולי כי בוקר וקצת אור נותן קצת תקווה למציאות כל כך עגומה

שיחה אחרונה דקה לפני שאתה נכנס לעזה... נכנס לשם ולא נותנים לכם לקחת איתכם את הפלאפונים..

איך הקול שלך נשמע כל כך רחוק... ואיך אני מרגישה את הלב שלך קופץ ממקומו..

ואיך תמיד כשאתה כל כך רחוק אני נושאת בליבי תפילה לזה שלמעלה תפילה אחת כנה תפילה שרק הוא ישמע..

אהוב שלי... יקר שלי..

השיר הזה שמתנגן לך ברקע הוא לא סתם מילים... ואתה העלת בי חיוך..

כמה מוזר היה שחזרת הביתה ובלי מילים רק אהבה בעיניים וכמה מוזר שפתאום עכשיו הכל נראה קטן ולא משמעותי הכל נראה כל כך מיותר לנוכח אהבה גדולה..

חייל שלי אני אוהבת אותך... ומקווה שזה מספיק כדי לשמור עלייך... כי אין עוד אהבות כאלה... אין עוד אהבה עם כל כך הרבה עוצמה..

בלילה נרדמת רק בזכות דמעות שמעייפות אותי... לראות את פנייה של אימך המודאגת... לשמוע אותך מבטיח לי שוב ושוב שאתה תשמור על עצמך... נשבעת לי... הבטחת ואתה צריך להתחיל לקיים הבטחות...

לא מתרחקת לדקה מהטלפון... יודעת שאתה לא תצלצל ועדיין מחכה...

משהו בפנים ריק אצלי... משהו חסר... אתה פה חסר לי...

איך אמא חיבקה וניסתה להרגיע אבל אני לא יכולתי לחשוב שלא אשמע קולך בימים הקרובים...

סיפרת לי איך הרב נשא תפילה וקרא תהילים סיפרת איך השיחות עם המפקדים לא ממש נותנות לכם זמן לחשוב על מה אם... סיפרת על זה שכבר טפו טפו טפו עברו הרבה פעולות ללא נפגעים לכוחותינו...

אז איך זה ששום דבר מהדברים שאמרת לא באמת הרגיע אותי?

אהוב שלי אני צריכה אותך... אף פעם לא חשבתי ואני בטוחה שגם אתה לא חשבת שאי פעם אצטרך... אבל אני פשוט צריכה אותך.. זה כבר הרבה מעבר לאהבה...

אמרת שאתה מכבה את הפלאפון והיה כל כך קשה להיפרד...

ואני לא ידעתי מה נכון לומר ומה להגיד...

סיפרתי לך איך רצתי לחלון כששמעתי את החריקה של השער בדיוק כמו שאתה פותח אבל לא היית שם..

נזכרנו בלילות תשוקות..

וכל הזכרונות שהעלינו העלו בנו קצת דאגה ששנינו כל כך ניסנו להסתיר אחד משהשני..

ולא אמרתי שאני דואגת כי זה מובן מאליו ולא צריך להכניס אותך ליותר לחץ...

ואמרת עם קצת צחוק שאני מפחידה אותך עם כל הזכרונות האלה... ושנינו צחקנו...

ואמרנו כל כך הרבה פעמים אני אוהבת אותך... אני אוהב אותך... אבל הפעם המשמעות הייתה הרבה מעבר... והמילים שנישאו כל כך רחוק הגיעו אל לב שמנסה לא להישבר...

בלילה בשקט בשקט לחשתי לך שאני אוהבת אותך התפללתי שהרוח תישא אלייך את המילים כי אני הרגשתי איך חשבת עליי אז דקה לפני שעצמתי עיניי...

וזה כל כך ריגש אותי שגם אז דקה לפני שנכנסת לעזה הדבר האחרון שדאגת לו היה שאני ילך לישון בלילה... אז מאמי שלי אני רוצה שתדע שישנתי... ישנתי... וחלמתי טוב... כי אתה חזרת... ובחלום היו כל כך הרבה פרטים שאני כבר לא זוכרת... ומנסה להיאחז...

אבל אני יודעת... משהו בי פשוט זועק ויודע שאתה תהיה בסדר ילד... כי לאהבה הזאת ששנינו יודעים שלא הייתה אמורה להיות... שניצחה את הגורל... ששינתה עולם ושינתה מסלול חיים ונתנה תקווה ועדיין נותנת האהבה הזאת שלנו שחזקה מהכל... היא שתגן עלייך... היא שתשמור...

ואם יהיה לך קצת קר גם לי יהיה..

ואם תהיה רעב כי אין לכם ממש זמן לאכול גם אני יהיה..

ואם תרגיש פתאום געגוע תדע שלי פה הגעגוע הוא תמידי...

נשארתי ללא מילים... ולא נשברתי אל קולך רק שלא תשמע אותי דואגת שלא תילחץ שלא תיבהל... אתה אומר לי בכל כך הרבה רכות בכל כך הרבה משמעות שאתה אוהב אותי שאתה תשמור על עצמך בשבילי שאתה כל כך רוצה כבר לחזור הביתה..

אני שומעת ברקע את כל החברים שלך... והם בדיוק כמוך... איפשהו יש בכם את ההתרגשות הזאת ואיפשהו הפחד... ויש אלה שמתקשרים לאמא ויש אלה שמתקשרים לחבר הכי טוב ויש אלה שמתקשרים לאהובה שמחכה בבית...

והן כולן אומרות אהבה ואתם כולכם מנסים להסיר דאגה...

אהוב שלי... אנחנו אף פעם לא כמו כולם... תמיד האהבה שלנו הייתה מעל... תמיד חזקה יותר קשוחה יותר קשה יותר ועם זאת עוצמתית ונצחית..

הלב שלי לא נושם ואני מתקשה לחייך בלי להיזכר בך..

העיניים שלך מביטות אליי מתוך תמונה והקול שלך והריח שעדיין נותר על חולצה ישנה סדינים בצבע לילך שאתה קנית עם משפט שאתה לי הענקת "ללחוש לך מילים של אהבה שיעטפו אותך בחום כמו באגדה"

מה הייתי נותנת עכשיו אהוב שלי כדי לשמוע שוב ושוב ושוב את אותן הלחישות שלך...

להרגיש את החיבוק שלך באמצע הלילה... ושבת מתקרבת... ואני מתגעגעת... כל כך מתגעגעת... לבוקר של שבת עם המכות והדיגדוגים עם הנשיקות עם הפנקייקים או החביתה המפורסמת... עם עיתון וספר טוב

מוזר... כי הייתי נותנת הכל כדי רק לשמוע אותך אומר "אני אוהב אותך"

ואתה חייב לבוא אליי... לחזור הביתה... חייב כי הבטחת... חייב כי אני לא יכולה לנשום בלעדייך... חייב כי החיים נראים כל כך ריקים בדאגה הזאת..

חייב כי אני ראיתי אותנו שם... ראיתי איך אתה עם החליפה הלבנה מביט אליי אל תוך עיניי דרך הינומה ושמלה כל כך לבנה ראיתי איך הטבעת יושבת על אצבעי ואיך אתה מקדש אותי..

אתה חייב כי החלומות שלנו רקומים זה בזו...

שומעת שוב ושוב בראשי את השיר שלנו.. את המילים שלך... את איך שאתה שר לתוך אוזני... במין לחישה קטנה רכה... איך אתה מרים אותי איך אנחנו רבים ומתווכחים ואף פעם לא יהיה פיתרון... איך תמיד אני מביאה הכל לידי דמעות ואתה תמיד נותן יד ומרים אותי למעלה איך ברגעי הקושי והשבירה שלך אני תמיד שם בשבילך.. איך רצתי אלייך בארבע וחצי בבוקר... ואיך אתה ביקשת סליחה ואיך רדפת אחריי ואיך השלמנו... ה' איך השלמנו... איפה שהכל התחיל...

אהוב שלי למען האמת אין לי עוד הרבה מה לומר... פשוט כי אין לי מספיק מילים...

אני כאן... מחכה לך... ותמיד אחכה..

ואתה תחזור אליי...

ואנחנו נבנה לנו עתיד... וחלום יהפוך למציאות..

והכל יהיה בסדר... כי חייב להיות..

גבעתי... תשמור על עצמך... כי אתה הנצח שלי...

ואני יקח את כולך... ואני מרגישה... מרגישה את האהבה...

משהו ממני תמיד נשאר איתך... וזו לא רק התמונה שבדיסקית וזה לא רק הורד שבתוך קופסא קטנה אצלי וזה לא רק המס שלי ששמור באפוד שלך... רק למקרה שתוכל אולי להתקשר... וזה לא רק התמונה שלך שתלויה על הקיר זה בעיקר האהבה הזאת בלב...

ומשהו ממך שמשכיח ממני... שנלחם עליי... שתמיד שלי... תמיד איתי...

אל תהיה גיבור יש כבר מספיק גיבורים בארץ מלאת מלחמות... אתה כבר הגיבור שלי...

תשמור על עצמך... כי אם לא..

אם לא...

אז מי ישמור עליי?

ומי יחבק אותי?

ומי ינשק אותי?

ולמי כל האהבה הזאת?

מלאך שומר שלי... תילחם... כי אתה לא כמו כולם... אתה כל כך מיוחד... תמיד אחר תמיד מעל..

לא יכולה להביט בטלפון... לא מסוגלת לפתוח תמונות ישנות...

עד שאשמע שוב קולך...

עד שאשמע שוב את החריקה הזאת בשער כמו שרק אתה פותח אותו ואראה שזה אתה... אתה ולא מישהו אחר...

עד שהריח שלך... והטעם שלך...

עד שארגיש את ידך שפעם הייתה כל כך רכה נוגעת בשערות ראשי...

עד שאחוש את מגע שפתייך איך הן מנשקות את מצחי...

עד שארגיש איך אתה מרים אותי מעלה עד שאחוש את הגוף שלך בגוף שלי...

עד שאראה את הפנים שלך את העיניים ואת החיוך הנצחי...

ואז אני אדע שיש משמעות...

אדע שיש ה'...

אדע שהוא מקשיב לי...

אדע שזאת אהבת חיי... כי לעולם לא הייתה ולא תהיה כזאת אהבה לעולם...

אני אוהבת אותך... אוהבת אוהבת כל כך אוהבת אותך...

מאוהבת אוהבת אוהבת...