הבלוג שלי (אהההה...)

וואי ספרות זה פשוט מטומטם בטירוף.

אתמול קראתי את כל "התפסן בשדה השיפון" ופשוט רציתי לרצוח את סאלינג'ר !!

חלק מהכתיבה אפשר אולי להאשים בתרגום אבל בכל זאת זה פשוט מזדיין. ה"ובכלל" הזה חירפן אותי!!! WTF ?!#@

זה לא כאילו המשפטי בכלל האלה הגיוניים כמו "עיניה היו יפות ובכלל" זה היה פשוט לא נחוץ ומעצבן !!

משפים כמו "זיינתי שתי זונות ובכלל", סתם כתיבה מחורבנת !! כמו הקטעים האלה שהוא מדבר אל הקוראים... שתוק !!!!!!

הוא פשוט קם בבוקר עם "רעיון מגניב" לכתוב על צביעות וילדות ורעיונות "נדושים" במילים שלו ואז הוא חרבש עלילה שלמה סביב זה, רק בשביל שהוא יוכל לכתוב על הרעיון. אפשר לראות זאת בבירור בדף האחרון שבו כבר נמאס לו מעצמו והוא ראה שהוא מסתובב סחור סחור סביב הרעיון.

אז בואו אני אקריא לכם את הדף האחרון שהוא גם פרק בפני עצמו:

שורה ראשונה:

"זה כל מה שאני מתכוון לספר. בטח יכולתי לספר לכם מה קרה אחרי שהלכתי הביתה ואיך שנהייתי חולה וכל זה..."

וכן הלאה, הוא פשוט מספר את העתיד של הגיבור הולדן קולפילד במין כזה... - קיצר שומעים? הוא אחרי זה מסתדר כזה ויאללה.. ארזתי את הסיפור

חרטא במסווה של ספרות. הסוואה לא משהו.

ועכשיו גם סיימתי "דבר קטן וטוב", למה הייתי צריך לשמוע את כל זה?

איזה ילד שיש לו הורים ויומולדת שנדרס על תחילת הסיפור, חצי מהעלילה זה שההורים מודאגים ומטרידים אותם בטלפון ואז הוא פשוט מת והם טוחנים מאפים עם האופה.

קיצר, שונא ספרות.

ביי