כנראה. לא בטוח. אבל הרבה קרה מאז הפעם האחרונה שכתבתי.

הספקתי לעבור טסט ולפני כמה ימים אפילו נגמר המלווה (וואו, זה רק מדגיש כמה זמן לא כתבתי).

אני זכאית לתעודת בגרות. עם ציונים לא רעים, אפילו. גולת הכותרת היא 99 סופי ב5 יח"ל ערבית ו89 ב5 יח"ל מתמטיקה. קיבלתי ציון סביר בפיזיקה- הכל תודות לבגרות במעבדה שהצילה אותי.

טוב, אין לי כוח לפרט על הכל, שנה חדשה התחילה, וזה מה שחשוב.

וואו, מרגיש לי ממש...מאוס. כאילו, שקלתי להתחיל לעבוד, אבל החלטתי שזה לא יעבוד, לא כל עוד אני לא באמת יודעת מתי הצבא יגנוב אותי.

ואז אמרתי- הידד, בואו נתחיל להכנס לכושר. ועד שהחלטתי להתחיל, נהיה (יותר) מפחיד להסתובב ברחובות לבד בשביל לצעוד, ואני לא יכולה ללכת לבריכה בגלל בעיות עם האוזניים.

כך שאני עדיין בבית, עושה כלום עד...אני לא באמת יודעת עד מתי.

אבל אני רואה אנשים סביבי, כבר מגויסים, עובדים, עושים משהו עם עצמם, וזה גורם לי להרגיש עצלנית. אז נכון שאני עצלנית, אבל...

נסיים בשיר. לא משהו מיוחד, או בשל נסיבות מיוחדות, אבל זה שיר שתמיד מרגש אותי.

מישהו/ מתי כספי

מישהו, מישהו דואג
דואג לי שם למעלה
בא והדליק כמה כוכבים
והם נופלים אחד אחד.

אנו סובבים בשתי דרכים שונות
יום ולילה לאורכן
עייפים ורעבים ומחכים לאות
בנתיבי אבק וזמן
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות
נפגש בתום ימים רבים,
בתום הרבה לילות
אני יודע שגם את קרבה עכשיו
אביב חלף, קיץ נאסף
והגשם שב.

מישהו, מישהו דואג
דואג לי שם למעלה
בא ואסף כמה כוכבים
השיב אותם אחד אחד.

אנו סובבים בשתי דרכים שונות
יום ולילה לאורכן
עייפים ורעבים ומחכים לאות
בנתיבי אבק וזמן
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות
נפגש בתום ימים רבים,
בתום הרבה לילות
אני יודע שגם את קרבה עכשיו
אביב חלף, קיץ נאסף
והגשם שב.

ביי,

טלי.

נ.ב.- סליחה. וצום קל.