אלוהה פיפל!

היום רשמית נפתח החופש שלי... החופש שלי מתיכון.

והאמת? הוא לא היה יכול להיפתח בצורה טובה יותר נראה לי.

אתמול הלכתי לישון ממש מאוחר. כי רציתי לצפות ב"סאם סון המתוקה".

אני יודעת זה בטח נשמע ממש פתאטי. אני צופה ב"סאם סון המתוקה"?!?!?!?!

אז כן...אחרי שנים ששום סדרת טלויזיה לא עשתה לי את זה, התמכרתי לסדרה הזאת...חח מזל שהיא נגמרת אחרי 16 פרקים...ככה ההתמכרות לא תימשך הרבה..

בכל אופן בשבע, כשהיא משודרת הייתי עם חברות בפיצה וחגגנו את החופש, אז חיכיתי לאחת-ועשיתי המון תוך כדי, כמו לדוג' לחזור לבלוגיספירה-צפיתי והלכתי לישון-בשתיים לפנות בוקר.

אז היום ב10 וחצי פקחתי את עיניי המנומנמות ואחרי חמש דק' שיחה עם אימי היקרה, צלצל הטלפון. איזה כיף לקבל טלפון כזה על הבוקר...בחיי, נשבעת לכם שזה תענוג.

זאת הייתה חנה, הרכזת בנות שירות במרכז איפה שאני אשרת שנה הבאה.

היא הודיעה לי כמה הודעות על התאריכים לסמנריון אבל בעיקר- היא פשוט שימחה אותי.

אתם מבינים מה זה כשמישו אומר לך על הבוקר את המילים הבאות:

"הצלחנו להרכיב צוות נפלא שתעבדו שנה הבאה, ואנחנו ממש שמחים על זה, ואם יש משו שאנחנו מאד שמחים עליו, זה על זה שלקחנו אותך לצוות. את יודעת יש אנשים ש"זה זה" ויש אנשים שאת/ה תוהה לעצמך- איך נסתדר עם התכונה הזאת שלה/ו? איך הי/וא ת/יסתדר עם מצב כזה או אחר? כשראיתי אותך, אני פשוט אמרתי שחייבים לקחת אותך בשתי ידיים ולא לתת לך ללכת. אפילו שהמנהל לא פגש אותך, כשדיברתי איתו עלייך אמרתי לו: "ינון, אנחנו חייבים לקחת אותה, בשתי ידיים ולא לתת לה לעזוב" כי כשרואים את השלווה שלך ואת ההתנהגות שלך, ובכלל אותך, יודעים שזה זה, וקחי את זה כמחמאה"

כמובן שהודיתי לה ואמרתי לה שאני ממש שמחה שאני אהיה שם ואני מקווה שאעמוד בציפיות, ונפרדנו כשכולי חיוך. באותו הרגע שאני מנתקת בפלא' את השיחה חברתי מתקשרת הבייתה. מרוב אושר וחיוך כשאמרתי את ה"הלו" היא לא זיהתה את קולי...קבענו להיפגש כדי לבחור לה בגדים לבת מצווה של אחותה. אח"כ התברר לי שבאותו רגע שצלצל הפלא' שלי ודיברתי עם חנה חברה אחרת שלי התקשרה. בקיצור בוקר של: "אני מקובלת!!!" חחח, סתם לא , זאת הייתה יקיצה מאושרת :)

ובאמת יצאתי עם אותה חברה ומצאנו לה כמה שמלות יפות, והלכנו מלא, והיה גדול... כמעט כמו החופש שלי.

ובנימה אופטימית זו- יומעוווווולה שיהיה לכולנו!