כן, האמת כבר מזמן הייתי צריכה להיות בין הסדינים.

מחר יש לי שיעור מתמ' ב- 9:00 ואני חייבת להיות שם על הדקה, כי אחרת חברה שלי הורגת אותי. אז מה אני עוד עושה כאן? מה פתאום אני פה?

אני חושבת לי על משמעות החיים (?), ובעיקר מתנחמת.

כן, אני מוצאת פורקן בכתיבה כאן, כי עצוב לי בלב היום.

אני אפילו לא יודעת איך להתחיל,וממה.

אף פעם לא האמנתי בקשרים וירטואליים.

תמיד הייתי אדם ריאלי כ"כ, מציאותי כ"כ, שלא נסחף אחרי הבלים ודיבורי שווא.

אבל פגשתי אותו דווקא כך. בעולם וירטואלי כ"כ, בעולם דמיוני כ"כ, בעולם סוחף כ"כ, בעולם שבו ההבדל בין מציאות לדמיון דק, בעולם שבו האותיות, הצלילים, המילים והמשפטים יוצרים את האוירה ואת הרגשות, זה קרה לי. היום אני מצטערת על התקופה הזאת שהייתה לי. צ'טים זה דבר מטופש. מטופש כ"כ. את מדברת עם אנשים, יוצרת קשרים חסרי בסיס, כאשר יכול להיות שמן הצד השני- יש בלוף אחד גדול.

בגלל חברה נכנסתי לשם, אז עוד ללא אייסי, היא ביקשה ממני להכנס כדי שנדבר משם- שאני שאגיד לה לא? עוד ביום הראשון שנכנסתי לנענע צ'ט/חדר דתיים זה קרה.

מישו פנה אליי לפרטי, והתחלנו לדבר.

הוא היה מיוחד.אל תחשבו, אני לא תמימה. לא ישר האמנתי לכל מילה שיצאה תחת מקלדתו, אם אפשר לומר ככה, אבל איכשהוא אחרי 30-45 דק' צ'יטוט כשהוא אמר שהיה נחמד להפיג איתי את השיעמום ושהוא אומר לילה טוב, ביקשתי ממנו שייקח מייל שלי. אייסי לא היה לי. הוא לא רצה. "אני לא מאמין בקשרים וירטואליים" הוא אמר לי. לא האמנתי שהוא ישלח לי מייל. אבל יום למחרת קיבלתי ממנו מכתב. הייתי בהלם.

איכשהוא המשכנו להתכתב. נוצר קשר.

גיליתי אדם מקסים. חכם, מצחיק, שנון, מעמיק. פעם ראשונה קרה לי דבר כזה. היה לי קשר כ"כ עמוק איתו. כ"כ מציאותי. ועם זאת, זה היה קשר של פעם בשבועיים, בין מכתב למכתב. ועם כל מכתב שקיבלתי, ככה יותר התרגשתי, יותר הרגשתי, ויותר התאהבתי.

התאהבתי בדמות וירטואלית, חסרת פנים, דמות שהיא רק שם.

ומי ידע בכלל אם הוא אמיתי? הקשר בינינו נמשך והעמיק, והוא- המשיך בדעתו. קשרים וירטואליים- לא באים בחשבון. ולדעתו, הם גם לא יכולים לצאת מהוירטואליות.

אחרי חודשים של מכתבים, אח"כ גם של התכתבות באייסיקיו, ושעות של "דיבורים", אתמול סיימנו את הקשר בינינו. דווקא כיוון שראינו שמהעמדה שלו לא נתקדם לשום מקום, ולי לא עושה טוב הקשר החסר התקדמות הזה, החלטנו לחתוך.

וזה כואב לי, כואב כל כך. 

כואב כאילו שהכרתי אותו,

כואב כאילו שהוא היה אמיתי,

כי הוא באמת היה-

בשבילי.

עם שיברון לב קל, אבל זה עוד יעבור לי.

וכמו שהוא אמר לי פעם-

אני אזכור אותו בחיוך קל,

כמו ספר טוב שהיה,

הגיע לדף האחרון, 

ונגמר.

ובנימה שברירית זו, רק טוב שיהיה לנו.