עבר חודש מאז הפוסט האחרון,

לא יאומן כמה הייתי עסוקה בזמן הזה,

וכמה אני עוד עסוקה...

העבודה במדרשה היא נון-סטופ, אין דקת מנוחה..

תמיד יש על מה לעבוד, מה לעשות ובמה להתקדם.

קשה למצוא זמן לנוח. בשבועות האחרונים עשינו הרבה,

כ"כ הרבה שאני לא יודעת במה להתחיל.  

נראה לי שאתחיל בכך שאספר לכם שיש לי כבר כיתות קבועות בבי"ס קבועים עם תלמידים..

בוא נאמר שהם..חחח...חמודים.

יש לי כיתה ה', כאלה מדהימים..

אפשר לומר שזאת הכיתה שגורמת לי להרגיש שיש סיבה לכך שאני עושה שירות במרכז ליהדות.

המורות בביה"ס לא סובלות אותם, כולן אומרות שהם לא מחונכים, לא מקשיבים, לא משיגים ציונים טובים...

אבל אצלי בשיעור- יש שקט. הם מקשיבים, נהנים... אני פשוט ח-ו-ל-ה  עליהם!!!

יש לי שלוש כיתות ל"ל- (ליקויי למידה),

זה לפעמים קשה, אבל אפשר לומר שהשיעורים שלי פשוט נועדו בשבילם..

הם קופצניים כ"כ, ובכל השיעורים הם צריכים להתאפק,

אבל אצלי, יש להם אפשרות ללמוד, להקשיב אבל גם לשחק..

ועכשיו, לפרוייקט!!!

ה-פ-ר-ו-י-י-ק-ט שעבדנו עליו קשות-

הפאזל של המנהל שלי (!!!!!!).

במסגרת מערך מסוים הוא החליט שנבנה פאזל בגודל של 5 מ' על 2 וחצי...

ע-נ-ק (!!!!!!!)

הוא יצא מדהים הפאזל שלנו!!!!!! אבל זה סחט לנו את הידיים, הגוף, והמוח!!!

ואם בפרוייקטים עסקינן,

המנהל שלי נתן לי פרוייקט שאני מתלהבת רק מלחשוב עליו,

אבל מלחיץ אותי לדעת שאני אצטרך להיות אחראית על דבר כזה לבד.

אני הולכת לערוך מחדש סרט ולביים קטעים ודברים לגמרי בעצמי,

סרט שישודר ויוקרן וייעשה בו שימוש מול אלפי תלמידים ברחבי הארץ...

פשוט לא יאומן.

אני אעשה סרט שיפורסם!!!

מי יודע?

אולי באמת החלום שלי להיות במאית עוד ייהפך למציאות המאושרת של חיי...

ובנוגע לסרטים... הסרט שלי (זוכרים זה על חברה שלי?) נשלח לתחרות סרטים..

הוא עומד עכשיו בשלבים הראשונים,

ואולי הוא עוד ייכנס לתחרות ויוקרן בסינמטק בת"א...

אולי... ואולי, הוא אפילו ייזכה?

אין ספק שבתקופה האחרונה אלוקים מברך אותי בהמון שמחות ואושר...

לפעמים אני מרגישה שיש לי יותר מידי טוב...

מה עשיתי טוב רבונו של עולם שברכת אותי ככה??

על מה ולמה זכיתי לדברים כ"כ טובים? 

המון שנים בכיתי לפני הקב"ה יומם וליל על גורלי המר,

כי הוא באמת לא היה משו...

ואילו עכשיו,

אני נהנית מהשירות שלי עד תום, טוב לי מבחינה כלכלית..לא חסר לי דבר,

אני רואה הצלחות במעשי ידיי,

תעודת הבגרות שלי יצאה גבוהה מעבר למצופה... אני באמת מאושרת..

יש אולי שני דברים שעוד נשארים חשוכים בחיי,

המראה שלי, שלמרות שאני לא מכוערת בכלל (ובאמת שאני נחשבת נאה),

לא מספק אותי בגלל גודל ממדי היופי שלי..

ואני פשוט לא מצליחה לעשות דבר נגד זה...

ודבר שני...

אושרי.

הייתכן שמישו שלא הכרתי השאיר בי חותם כ"כ עמוק?

הייתכן, שהתאהבתי בו ככה?

הייתכן, שהיום, חודשים אחרי,

הוא עוד עולה במחשבתי מידי פעם בפעם, ולא לעיתים רחוקות בכלל...

הייתכן, שכשאני רואה חייל במדים,

עם משקפיי ראיה וכיפה סרוגה גדולה ושחורה,

אני תוהה לעצמי אם לא הוא זה שעומד מולי...

הייתכן, שכשמישו מתחיל איתי, אני מתחילה לחשוב,

אם אולי גם הוא היה מתחיל איתי בצורה כזאת...

והאם ייתכן, שמתישהוא, החלום הזה, עוד ייהפך למציאות?

ועם כל זה... אני באמת מאושרת.