אני חוזרת לכתוב.

איכשהוא פשוט שכחתי מהבלוג.

העבודה בשירות שלי היא נון- סטופ, ופשוט פרח לי מהמוח...

אבל היום, היום אני במדרשה מ12 וחצי,

ראיתי עדכונים של בלוגים שאני אוהבת, והחלטתי לעדכן גם.

מכירים את ההרגשה הזאת, של סיפוק?

ההרגשה שבאמת טוב לך?

ההרגשה שתמיד חלמת על משהו וסופסוף הוא מתגשם?

אני השבת הגשמתי חלום.

באמת באמת הרגשתי מה זה להגשים חלום. וזה מדהים!!!

השבת הדרכתי בשבת סמינריון.

מה זה שבת סמנריון ומה זה להדריך? בטח חלקכם שואלים... אז הסבר קצרצר;

שבת סמנריון זו שבת שבה אולפנא, אולפנית או ישיבה,

מתארחים בפנימיה ומגיעים מדריכים מבחוץ (ראה ערך אני), שמעבירים לקבוצות (לפי כיתות) מספר יחידות בנושאים כגון;

אמונה,

תפילה,

מצוות,

צניעות,

עבודת ה' מתוך שמחה,

בינו לבינה, ועוד שלל נושאים מתוך המסורת היהודית.

אני השבת הדרכתי כיתות ז' של אולפנא, עם עוד 3 בנות שעושות איתי שרות, ועם עוד 4 מדריכים.

מכיתה ט', כשהכרתי בפעם הראשונה את המושג "שבת סמנריון", תמיד רציתי וחלמתי להיות חלק מהמדריכים שמגיעים לשבת.

הם תמיד ייצגו בעיניי את החוכמה, ואת הסמל לדוגמא אישית.

המדריכות תמיד נראו נבונות, כאלה שיש להן המון ידע בחיים, אנשים שאפשר להתייעץ איתם בנוגע לדברים שעם אנשים מוכרים מתפדחים לשאול, או לא בוטחים בתשובה שנקבל.

מאז ועד יב' רציתי גם אני להיות סמל ומודל לחיקוי.

להיות זאת שמלמדת,

שמנחילה ערכים,

שנותנת "אקסטרה" שאי אפשר לקבל בשום מקום אחר.

אתמול, התגשם לי החלום.

זאת הייתה חוויה.

מצד אחד להגשים חלום,

ומצד שני לראות כמה זה לא פשוט להיות "מדריכת סמנריונים".

אבל מה שבטוח-

אני כבר מתה לעשות את זה שוב.

רק עוד כמה מילים אחרונות;

ב"ה בשירות הולך לי נהדר.

בנוסף להתגשמות חלומי, אני ממש מצליחה בבתיה"ס שאני עובדת איתם, המנהלים שלי מאד מרוצים ממני, ובכלל הקשר איתם מצויין.

בעז"ה שרק ימשיך ככה, ואפילו יותר טוב.

יום טוב ושבוע טוב-

פשוט אני.