בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הערב, רבים בארץ ובעולם יתכנסו כדי לחגוג את ליל הסדר.

הם ודאי ישמחו וישירו שירים מטופשים ובעיקר מעצבנים...

אבל הרשו לי לעשות סדר בסדר - יש מי שסובל כדי שלכם יהיה סדר מהנה.

ואני כבר לא מדבר על חיילי צה"ל המסכנים את חייהם בגבולות המדינה ומעבר להם, או לחילופין על הפלשתינאים שנאלצים לספוג סגר כל אימת שבישראל חוגגים.

אני מתכוון אל כל אותם דגים אומללים שנגזר עליהם להיטחן ולהיהפך לגפילטע פיש.

הרבה אנשים אומרים לי "הייתי יכול להיות צמחוני, אבל בשר טעים לי". אני לא מקבל את זה, אבל זה טיעון שעוד אפשר להבין. אבל למען השם, גפילטע פיש אינו טעים (למיטב זכרוני מלפני שנים רבותף עת דחפו לי את זה לפה) והוא מסריח (בחיי, הבית שלי הריח למשך זמן כמו "בית קברות לחיות ימיות" 23).

זה מביא אותי לשיחה שהייתה לי עם תהילה אתמול, בטרם נכנסה השבת, כאשר התקשרתי לאחל לה חג שמח, על כך שהשנה אני אחגוג את ליל הסדר (טוב, סוג של חגיגת ליל סדר) כאשר לי לא ממש אכפת מהחג הזה, בעוד היא, אשר נמצאת בתהליך חזרה בתשובה תהיה במשמרת בצבא.

דיברנו על סמלים, משמעותם וחשיבותם.

תהילה ציינה שאת המשמרת היא תבלה עם בחור שטוען שהרעיון שלא יעברו 18 דקות בין ערבוב המרכיבים של המצב לבין הכנסתה לתנור מטופש ולטענתו גם פיתה שטוחה.

לא הצדקתי אותו או אותה בשיחה. הרי יש הבדל בין פיתה למצה (פיתה טעים/מצה מגעילה).

אבל כן ניסיתי להסביר לתהילה מדוע ישנם סמלים שאיבדו את המשמעות שלהם והפכו למשהו אחר לחלוטין, הרחוק מאוד מהרעיון המקורי.

כאמור, 18 הדקות לעשיית המצה, הן סמל לכך שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים, הם עשו זאת בחיפזון ובמהירות, כך שלא היה להם זמן להתפיח את לחמם.

לכן, בפסח, לזכר המהירות בה יצאו בני ישראל ממצרים, אוכלים מצות ואסור לאכול חמץ, כלומר בצק שהספיק לתפוח.

אבל מה קורה היום?

האם אין זמן להכין מצה?

מפעלים שלמים (אחד מהם אני מכיר באופן אישי והוא ממוקם על ציר ז'בוטינסקי בבני ברק) עסוקים ימים ולילות בהכנת המצות...

יש להם את כל הזמן שבעולם להכין מצות. הם מפתחים סוגים שונים של מצות - מצופות שוקולד, דבש, מפוררים אותן ומוכרים פרורים וכדומה.

שלא נדבר על תעשיית הלחמים, הלחמניות והעוגות העשויים קמח תפוחי אדמה ושאר פטנטים שאמורים ליצור מוצרים כשרים לפסח שיהיו תחליף לדבר האמיתי, אבל כשרים לחג.

האם אין כאן איבוד המשמעות המקורית של המצווה?

האם באמת יש צורך לעודד את התעשייה הזו, שכל עניינה הוא לגרום לאנשים לזרוק לחם, פסטה ועוד כל מיני מוצרים שהם טובים, רק מה, אין להם הכשר לפסח (לצורך העניין, גם משחות שיניים, מוצרי חלב ובשר שאין כל סיבה שלא יהיה כשרים לפסח, זולת החותמת של "כשר לפסח)?!

אני לא מדבר על כך שלעיתים למצב עד אבסורדום, בו מרעיבים אנשים (במקרה הזה חיילים) לשם שמירה על מצווה שאיבדה את ההגיון שבה...

באופן לא מפתיע, לא הצלחתי לשכנע את תהילה שהמנהג הזה איבד מהטעם שלו, על אף שאני מניח שכל אדם שיהיה חף מאינטרסים ודעות קדומות, ישתכנע מהטיעונים שלי, בעוד הטיעון של תהילה, על כך שזו המסורת וזה טוב (אלו דבריה בקצרה, כפי שהבנתי אותם) נופל.

עוד מקרה, בו הרעיון שאולי היה יפה בעבר ואיבד מהמשמעות שלו בהווה, והוא גם יביא אותי בחזרה לתחילת דברי ולמעשה יוביל אותנו לסוף, הוא רעיון הפרדת הבשר מהחלב.

באופן פרדוקסלי משהו, על החלב והבשר להיות מופרדים, על דיני הכשרות.

מי שטרח פעם להגיע לרפת בשעת חליבה וראה את מכונות הוואקום המוצמדות לעטינים של הפרות, עד שאלו זבי דם, ודאי יודע שהבשר והחלב אינם נפרדים. מרגע שהחלב יוצא מהפיטמה של הפרה, הוא נודע בבשר, כך שכל עניין ההפרדה שלאחר מכן והחשש פן יתערבבו הוא מלאכותי ומתעלם ממה שקרה בשעת החליבה.

ומדוע בעצם מפרידים בין חלב לבשר?

בספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ט נאמר "לא תבשל גדי, בחלב אמו".

הרעיון העומד מאחורי המילים הוא שהרג בעל חיים הינו דבר אכזרי מספיק ובישול גדי בחלב אמו, ממנו היה אמור לינוק, הוא מעשה כה בלתי מוסרי, עד אשר האל ציווה על האנשים לא לעשות כן.

מכאן, התפתחה מערכת שלמה של דינים, מערכת עשה ואל תעשה, אשר מגלגלת מאות מיליוני שקלים בשנה על משגיחים שונים שגובים שכר בעבור עבודתם, אבל כפי שהתברר למשל בפרשת המילקי, שם למוצר ניתנה כשרות מהרבנות הראשית של נהריה, כאשר המילקי, מוצר חלבי, הכיל ג'לטין שהופק מעצמות בהמות (פרות) גרוסות...

בזמנו, אמר הרב של נהריה שהוא לא היה אוכל מהמוצר, אבל יש אילוצים שונים (או במילים שהוא לא אמר - כסף) שהביאו לכך שניתן למוצר הכשר.

אנשים רבים מקפידים על ההפרדה בין בשר לבין חלב, כולל שורה ארוכה של חוקים הכוללים מספר שעות בין אכילה סוג מזון אחד למשנהו, הפרשות לצדקה (שבעבר נועדו לכלכל את הכוהנים בבית המקדש וכיום, הואיל ואין כאלה הם מושלכים לפח) וכדומה, מבלי לחשוב על הרעיון המקורי שעמד מאחורי המעשים האלו כאשר נעשו לראשונה ונכתבו בספרי החוקים, אלא רק על פי המעשה עצמו.

כך למשל, מצווה הגורסת שנהיה הומאניים, בכך שלא נבשל גדי בחלב אמו, אינה מגיעה לכדי מימוש ברוח ההומאנית שבה ומעטים הם המגדילים לעשות ולא מבשלים גדיים ובעלי חיים בכלל, בעוד היא כן מגיע לכדי מימוש בצדדים שהמשורר ודאי לא התכוון אליהם, כמו אי אכילת צ'יזבורגר או קורדון בלו.

ושוב, נחזור למצות, בני ישראל נחפזו לצאת מארץ מצרים.

ומה הקשר בין המצות הנאפות בימינו, לבין יציאת מצרים.

"מה עניין שמיטה להר סיני"?

האם עניין המהירות באמת משחק תפקיד בעשיית המצות?

האם כאשר אנשים אוכלים את לחם העוני הזה, שעולה ביוקר, באמת הם מרגישים עצמם כאילו יצאו ממצרים?

בדברים שהפיץ פרופסור ג'ראלד סטיינברג מאוניברסיטת בר אילן (באחת מרשימת התפוצה שאני חבר בהן) לכבוד הפסח, הוא גולל את שני הדברים שלעיתים מתנגשים בדת היהודית וחגיה - מחד גיסא להפיץ מסר אוניברסאלי של ערכים הומאניים ומאידך גיסא לנכס ליהודים האורתודוכסים בני זמננו את ההיסטוריה והמורשת היהודית בצורה בלבדית.

הרעיון של יציאה מעבדות לחירות של העם היהודי אומץ על ידי אנשים שונים ברחבי העולם, גם לא יהודים, כמו למשל מאבק השחורים כנגד השיעבוד והעבדות בארצות הברית ובדרום אפריקה, לדברי סטיינברג או בשפת המקור "Historically, this comparison has been applied to the condition of blacks in the United States, and in South Africa under apartheid; to the citizens of countries behind the Iron Curtain during the Cold War, and in many similar circumstances.").

דבר זה סותר הרעיון שהמעשים שנעשו לעם היהודי היו ייחודיים.

או, לסיפור אחר שאולי יותר יצרום לרבים והוא יותר שנוי במחלוקת, הוא המאבק של הפלשתינאים לשחרור מישראל (או כפי שכתב סטיינברג : "And at a few radical Passover celebrations, the roles are reversed, with the Palestinians depicted as the oppressed, and “Israeli occupiers” as the modern-day Pharoahs.").

וציטוט אחרון של סטיינברג, לפני שהוא מביא את ההבדל בין היהדות לאסלאם והנצרות, בכך שהיהדות אינה מנסה להיות אוניברסלית, על המתיחות בין ערכים אוניברסאליים לבין ייחודיות העם היהודי:

"The inherent tension between the emphasis on the uniquely Jewish experience, on the one hand, and the attempt to universalize the message, on the other, is by no means limited to Passover".

אם ניקח את דבריו של סטיינברג ונאמץ אותם לרוח הסמלים, הרי שהרצון להדגיש את ייחודיות ערכיו של העם היהודי, המתנגש עם הרצון לשמש אור לגויים, דומה לרצון לשמר סמלים אשר אבד עליהם הכלח ואינם רלוונטיים, בדיוק כמו איסור אכילת לחם העשוי מקמח, בזמן שלחם העשוי מקמח תפוחי אדמה מותר או אכילת מצות שנוצרו במשך זמן רב, במטרה להזכיר לכולנו שלבני ישראל לא היה זמן לאפות לחם כאשר יצאו ממצרים.

במקרה הזה, של התנגשויות בין מסורת מחד, לבין התנהגות הרחוקה מהמטרה המקורית של מעצבי המסורת כפי שמחייב ההיגיון מאידך, אני בעד רענון המסורת, בדומה לרוח של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (הרפורמים).

אז שיהיה לכולכם חג שמח.

בתקווה שיום יבוא וגם לדגים יהיה שמח בחג ושלא יהיו קורבן הפסח.

אלעד

דברי חרטומים בנחת נשמעים

Who let jews out - קטע ענק לכבוד הפסח

התמונה של הגפילטע פיש לקוחה מהאתר הזה

התמונה של קופסת קציצות הקרפיונים הצהלית לקוחה מכאן