סטודנטית חופשיה

זהו. התחילו הלימודים. כבר ביום שלישי. בטכניון חייבים להתחיל ראשונים, ולסיים אחרי כולם...

ואוו. הספקתי לשכוח את העליות והירידות ממקום למקום. התחת שלי תפוס, לעזאזל!

בנוסף, הספקתי לשכוח פרצופים, שמות, וחומר לימודי חשוב... מצאתי את עצמי באמצע הרצאה מנסה לברר מושגים שלפני חודשיים דקלמתי משינה, כמה מביך.

ביומיים האלו ישנתי בשתי הרצאות, ונימנמתי בעוד אחת. כלומר, יותר הרצאות שבהן אני ערה! כל הכבוד לי! אגב, שינה בהרצאות סתם מושמצת. אני למדתי ככה קורס שלם...

שיר התחילה ללמוד השנה, וזה כיף.

היום, בצהרי יום ד' (שעתיים יזומות של הפסקה, מוזיקה ודוכנים), פגשנו את האקס. הוא אמר לי שלום, עניתי, והמשכתי ללכת... קצת רע מצידי, אבל הוא מאוד מכעיס אותי לאחרונה.

אני ממש ממש רוצה לגור בדירה שכורה... :( געגועים בלתי נשלטים לפרטיות משתלטים עלי מפעם לפעם. לא קל לגור בבית, עם מטר השאלות הקבועות בכל פעם שאני יוצאת. נכון, יש סנדוויץ' בבוקר, אבל אני חושבת שהחסרונות גוברים על היתרונות.

מצפה לי סופ"ש ארוך - שביתה ביום ראשון! - אצל המוזיקאי, יהיה כיף... אני כמעט שבוע נטולת סקס, וזה לא קל. איפה ימי החופש, שפשוט הייתי נוסעת אליו באמצע הלילה, איפה...?

ובנימה יותר אישית: היום התחלתי להרגיש קצת מועקה, שאני לא יודעת ממה היא נובעת. אני חושבת שזה מזכיר לי תקופת טרום-דיכאון, שאני כל כך רוצה לא לחזור אליה. מה לעשות? כמה ימים לא ניגנתי, וזה מדאיג אותי. מוזר, אני רוצה לנגן, אבל אין את החשק הזה, הדחף הזה, שאומר "תעזבי הכל, לעזאזל, ותתישבי לנגן שעה!"

אני מקווה שהדחף יחזור בקרוב.