סטודנטית חופשיה

זה לא כמו שהיה פעם. אני לא פוגעת בעצמי, או שותה המון.

אין לי כוונות כאלו.

בחרתי בחיים כבר אז, וכך אעשה, Or die trying. אולי ההומור השחור לא במקום כרגע.

עם זאת, עצוב לי.

אף אחד לא יאמר לי שהוא אוהב אותי.

אני אלך לשר הטבעות, ככל הנראה לבד.

אני אלמד לבוחן ביומולדת.

שיר מתעלמת ממני כבר שבועיים בערך.

אבל.

אני יורדת מהפרוזאק לאט לאט.

חזרתי לנגן, מה שלא היה אז.

נחשפתי להמון מוזיקה טובה שלא הכרתי.

שרון מראה סימני איכפתיות. אולי היא לא לגמרי אדישה.

אולי אני באמת צריכה להפסיק לפגוש את המהנדס? הוא לא מעוניין בי, זה ברור, אבל האם אני יכולה לעמוד בזה?

אני מרגישה צורך עז לישון כמה ימים.

אבל יש בוחן ללמוד אליו.

ראיתי תמונה חמודה והחלטתי לחלוק:

(תודה לIonic)