סטודנטית חופשיה

אמא טבע נתנה לי מתנה ראשונה - חצ'קון באמצע המצח. תכרתו, תכרתו יערות גשם..!

כל כך מתסכל העניין הזה, של גם להזדקן (22!!), וגם להמשיך לסבול מפאקי נעורים.

זה לא עסק ככה.

אם אני מזדקנת, אני דורשת עור פנים חלק.

ירון הביא לי לפני יומיים את "דור הפרוזאק" (ככה תירגמו לעברית את prozac nation). סיימתי אותו היום. פשוט ספר כובש. מעניין איך הייתי מרגישה אם לא הייתי מזדהה כל כך חזק.

לא פגשתי את המהנדס היום. אתמול, בעצם. והיום הוא טס לסופ"ש בחו"ל, אז אני לא אראה אותו. מעניין אם הוא יתקשר לומר לי מזל טוב.      ~מקווה שכן~

אני מתגעגעת אליו נואשות.

כן, ראיתי את העצות בתגובות בפוסט הקודם. וכן, יש חלק בי שמסכים. החלק הזה נעלם לאנשהו כשאני רואה אותו, וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה להיות קרובה אליו, לשאוף את הריח של האפטרשייב שלו (עם הסיגריות), ולנשק אותו כאילו אין מחר.

בעבר הלא-נורא-רחוק, היינו, אני וידידיי מהתיכון, מחכים עד חצות, דהיינו כניסת היומולדת, כדי להתקשר לומר מזל טוב, או לשלוח SMS סימלי.

היום אף אחד לא עשה את זה.

גם לא שלום. שבכלל לא מדבר איתי כשזה לא משהו ענייני.

אם אני לא הייתי רוצה, כבר מזמן לא היינו חברים.

זה נהיה פוסט יומולדת דיכאוני קלות. אופס.

לשנות כיוון.

הלכתי היום עם אמא לראות את שר הטבעות, והיה ממש כיף! מומלץ בחום.

ההורים קנו לי רדיו דיסק. סופסוף לשמוע מוזיקה בדירה לא דרך הסאונד בלאסטר ה*** שלי.

ולשמוע רדיו.

יותר לא אצא מהבית בלי מעיל ומטריה ביום סופה!

ואין לימודים, אז אני לא צריכה להבריז משום דבר.

והולכים לאכול באמירים בסופ"ש.

אז יהיה בסדר. אני מקווה. אני אשתדל.

יום כתום לכולנו.