סטודנטית חופשיה

אם היה אייקון שמחייך בממזריות, זה היה מצב הרוח שלי כעת

ראשית, מאסתי בחוסר השם. קראו לי ליסה ואני, אני כנראה אענה.

שנית, 7 ימים נטולי סקס עבורי. זה הולך להיות all time record. בעסה.

ואחרון, והכי חשוב: בחדר האמבטיה בדירתי יש מראה קטנה, ולרוב כשאני יוצאת מהמקלחת היא מכוסה אדים, ולי ממילא קר. בחדרי בדירה אין כרגע מראה (אבל שרון קנתה לי ליומולדת...). צירוף נסיבות אומלל זה, ביחד עם העובדה שאני לרוב בדירתי, הביא למצב שאני כמעט ולא רואה את עצמי עירומה. הפעם האחרונה שזה קרה, היתה אצל המוזיקאי, ולא ממש התעמקתי בזה. היו לי דברים יותר טובים בראש. טוב, לא ממש בראש...

יש להבהיר שאיני נרקיסיסטית. עדיין, בכל אופן. כשאני שוטפת ידיים מול מראה, ראשי לרוב מורכן מטה. לא שמתי לב לניכור ביני לבין הגוף עד הערב, כשעמדתי להיכנס למקלחת, ופה יש מראה גדולה ונקייה. בכל אופן, פתאום הבנתי שבמשך זמן די רב לא ראיתי את החזה שלי בפרונט. והוא ממש יפה. אם יש משהו שלא הייתי משנה בי, זה החזה, ואני מתעלמת ממנו כך. שלא לדבר על המחסור המתמשך בקרם לחות, שלא נגרם עקב צרות כלכליות (רחמנא ליצלן), אלא עקב עצלנות נטו. תובנה מעניינת, הלא כן?

ועכשיו למעללי היומיים:

הלכנו לאכול באמירים, במסעדה בשם "דליה". על שם בעלת הבית, למרבה המקוריות. האוכל מצוין. יש מגוון עצום של מזונות בכל צבע, טעם וטמפרטורה, והכל מן הצומח! עלי לציין את קציצות השקדים/בוטנים ברוטב בצל (ואני שונאת שונאת בצל), ואת התמרים האפויים בקינמון, במילוי אורז. פנטסטי. לאחר מכן יושבים בחוץ, במרפסת, ברוח קרה, עם תה צמחים חם ומיני קינוחים.

Yes I think that I would like, I would like that. (שתי נקודות למי שמזהה את השיר)

אחרי הצהריים ניסיתי ללמוד, אך נפלתי שדודה, וישנתי. אבוי.

שיר ואני ראינו סרט בערב, לא משהו, אבל אח"כ שלטטנו (העדכון העברי לזפזופ), ונפלנו על סרט ישן של ברוס לי. פשוט קורע מצחוק. אין לי מושג אם זה קומי במקור, אבל אנחנו נשפכנו. ענק! הלחימות המטופשות האלו, עם כל הגינונים שלא שייכים לשום דבר, חוסר העקביות בתסריט, והמדובב, שסבל מכשרון משחק של שוורצנגר ביום רע, כולם ביחד יצרו חוויה שכדאי להקליט.

עד כאן.

יום כתום.