לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סטודנטית חופשיה

.nobody ever seems to remember, life is a game we play

כינוי: 

בת: 21

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2003

תהיות


 

עוד מעט הסילבסטר. אינני מאמינה גדולה באף דת, כידוע, אבל מסיבות אני בדרך כלל מאוד אוהבת. יש משהו נחמד בתהליך הארוך למדי של התכוננות ליציאה - החלפת בגדים אינסופית, לנסות לעשות משהו עם פקעת הליפה שנקראת שיער, והאיפור. סוג של נרקיסיזם? אולי, אבל מי לא נהנית מזה? לא על בסיס יומי, חס וחלילה, פן אשתגע.

 

בכל אופן, זה, כמו יומולדתי והחורף בכלל, יהיה הראשון נטול הבן זוג שלי מזה מספר שנים. כל הזמן מגיעים עוד דברים כאלו.

אני לא יודעת אם אראה את פרצופי במסיבה בכלל, יען כי יש לימודים ביום חמישי, אני לא יודעת על אף מסיבה שווה, וכי (יותר חשוב) אין לי עם מי ללכת. המוזיקאי לא חובב מסיבות גדול, המהנדס לא דיבר איתי מיום חמישי (שוב אני חושבת על זה, ושוב זה כואב), ואני ארגיש כמו גולם לעמוד ברחבת ריקודים בחצות, לבד, כשמסביבי זוגות מחליפים נוזלים.

 

די עם הרחמים העצמיים להיום.

 

אני חופשייה מבחני אמצע. תחושה נהדרת של קלילות (המוזיקאי אמר שרזיתי, אולי יש קשר?..), שאין שום דבר נורא לחוץ לעשות. נשמע עצוב, אבל אני מעריכה את זה שיש לי זמן לשבת לעשות שיעורים בפיסיקה ותרמו...

 

אתמול המוזיקאי ואלון הופיעו במרתף. היה כיף. ציפיתי לחור קטן, והמקום דווקא די מרווח. ירון והחברה שלו באו גם לשעה בערך, פעם ראשונה שאני פוגשת אותה. חמודה.

אתמול היתה פעם ראשונה שהראנו חיבה בפומבי, המוזיקאי ואני. לרוב אנחנו אדישים פיזית זה לזו בנוכחות עוד אנשים, ובעיקר אלון. בחור שניגן פעם עם אלון הופתע לראות אותנו ככה, ושאל ממתי זה...

יש לו לפעמים גינונים כאלו, שמראים על סוג של אכפתיות, וזה מבלבל. איפה הבחור האדיש שהכרתי? למשל, כשחזרנו והלכנו להתקלח, הוא דאג שאשאר מתחת לזרם מים חמים ועזר לי לשטוף את השמפו מהשיער. מה זה צריך להיות? מדובר באותו בחור שיחד עם אלון מאוד נהנה לצחוק על חשבוני!

אבל יש מצבים שלא נותנים לדברים כאלו להפריע. למשל אחרי 9 ימים נטולי סקס (בושה).

 

***אזהרת זימה***

 

עוד לפני המקלחת, עמדנו שנינו במטבח, לבושים לגמרי (!!), והתנשקנו ארוכות. זה נמשך ונמשך, עד שהלכנו לחדר שלי. ומה יש בחדר שלי? נכון, מראה... אני לא חושבת שאני לבד בקטע הזה של לאהוב לראות את עצמי במשגל. עשינו את זה כשהוא מאחורי, ואני חצי כפופה, נשענת על הקיר.

במקלחת הזיקפה שלו כבר חזרה.

חוזרים לחדר, נקיים אך חרמנים. גמרתי 3 פעמים. אחרי הפעם השלישית לא יכלתי יותר לעמוד, או להיות בכל מצב שאינו מאוזן, לצורך העניין. הוא מצא את זה משעשע. מה משעשע? השרירים מפסיקים להקשיב לי.

סוף סוף לא הלכתי לישון עם היד בין הרגליים. היד שלו היתה שם, עם זאת...

היום בבוקר בקושי גירדתי את עצמי מהמיטה, אבל הסתובבתי בטכניון מחייכת.

~אייקון מרוצה מעצמו~

 

 

יום כתום לכולנו.

ליסה.

נכתב על ידי , 29/12/2003 16:21  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



27,053
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לליסה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ליסה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)