פתחתי את הדלת. לבשת רק שורטס והשותפה עשתה לך קעקוע על החזה. בחורה לא מוכרת ישבה על הספה השניה. חייכתי. הרגשתי עליונה. ידעתי שאני הזדיינתי ואתה לא, שאני התגברתי ואתה לא. נתתי לך מבט קליל והרגשתי את התחושה שהרגשתי כשהסתכלתי עליך לפני שכל החרא התחיל לצוף.
נכנסתי לחדר שלנו והוא היה שונה לחלוטין. השותפה העירה שהחלפת חדרים עם השותפה החדשה. בחדר החדש שלך היה ריח של טחב והחלונות היו מוגפים. על השידה היו שתי עטיפות של קונדומים, ריקות, והקיבה שלי התהפכה כמה פעמים. הרגשתי שבורה כל כך. ארזתי את הדברים שלי, התארגנתי מהבחור שהגיע לבית קצת אחר כך, וחזרתי אל הלא נודע. בגרם המדרגות נתקלתי בחבר הילדות שלך שהפסקת לדבר איתו כשרק התחלנו לצאת. כשהייתי בבוסניה ושמרנו על קשר הוא הזהיר אותי להיפרד ממך ולשכוח ממך לגמרי, בגלל הסיבות שבסופו של דבר נפרדתי ממך בגללן. הוא אמר לי שלום, הצביע על המזוודה הענקית שנשאתי ושאל לאן אני נוסעת עם מזוודה כזאת גדולה. אמרתי, אני עוזבת את הבית. "נפרדתם?" הוא שאל. כן, עניתי. "מה? מה קרה?". "אתה יכול לנחש". "מה שאני אמרתי?," הוא נראה לא מופתע במיוחד. הנהנתי בראשי. "ובכן, i told you so".
החזרה הזאת מחו"ל הייתה כל כך קשה. יכולתי להישאר שם לתמיד, ובמקום זה חזרתי למיליון עבודות ומבחנים. בספטמבר אני נוסעת שוב, ואולי באוגוסט 2014 אסע שוב, לכל החיים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Besserwisser