לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גל עברי ירוק


מסמך אנושי מרתק המתאר את תלאותיו , חויותיו, מחשבותיו, ומסעותיו של סטודנט עייף בחיפושיו אחר האושר. הביֱקורות מהללות: " חלק בלתי נשכח מהטרילוגיה של קופיקו" " לוקח בסיבוב את אבא גנוב" זוכה בפרס הפוליצר ובמילקשייק של בורגר-קינג. תהנו!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2005

נקמה מתוקה (סיפור קצר)


כעקרון ניתן לחלק את העולם לשלושה סוגי אנשים :
אלו שהמקצוע שלהם אהוד על כולם מתוקף המקצוע (מלצרים, מוקדנים בפלאפון, חשפניות...) אלו שהמקצוע שלהם יכול היות אהוד או שנוא תלוי באדם (מורות, רופאים, מוכרי פלאפל) ואלו שבהגדרה המקצוע שלהם הוא של מנייקים ( ספרניות, שופטי כדורגל, אנשי מס הכנסה למיניהם..) אה, ויש את פקחי החניה, חשבו בעבר לצרף אותם למנייקים אבל הגיעו למסקנה שזאת תהיה המעטה.

אבל היא הייתה משהו שונה , היא לא הייתה מבועסת מהמקצוע שלה, היא דפקה דו"חות בכיף, לפני חמש שנים היא הייתה רופאת שיניים וגרמה סבל לעשרות מטופלים אבל זה לא הספיק לה ולאחר התלבטות קצרה היא עזבה הכל והלכה להיות פקחית חנייה.מאז היא כבר4 חמש שנים ברצף עובדת מצטיינת, לא היה לה אלוהים לכלום ולאף אחד , ליתר דיוק כשאלוהים חילק את המצפון היא בדיוק צעקה על כמה אנשים שעמדו בתור לשכל. לא היה דבר בחייה שנתן לה יותר הנאה מלראות את הפרצוף של מישהו שהרגע גילה שגררו לו את האוטו, או יותר טוב , אם הוא לא מבין שגררו לו את האוטו ועדיין מחפש אותו....

איציק נולד וגדל בתל –אביב מה שאומר שהוא כבר ראה הרבה חארות בחיים שלו. הוא החזיק פיאט שהייתה בגיל של סבתא שלו והיה קשור אליה מאוד , "גילה" הוא קרא לה על שם גילה גמליאל, "כי דפקו אותה כבר מכל הכיוונים" הוא תמיד הסביר. איציק עבד בצער בעלי חיים והיה מאחר סידרתי, פשוט לא היה יכול לקום מוקדם בבוקר. ברחוב של איציק לא הייתה אף פעם חנייה והרבה פעמים הוא נאלץ לחנות כמה בלוקים וללכת ברגל הביתה. אבל הוא לא היה מאלה המתלוננים. כלומר, לא עד שהיא הגיעה לשכונה.

לפני חודש היא החליטה לקנות דירה ברחוב של איציק, מאז החיים שלו השתנו מהקצה אל הקצה. בבוקר תמיד הייתה קמה לפניו, סידורי בוקר ובדרך לעבודה, ואז היא הייתה רואה את "גילה" , זה אפילו לא היה אזור העבודה שלה, אבל ככה זה מנייקים, היא פשוט לא יכלה התאפק.....
כל בוקר איציק היה מתעורר, מגיע לאוטו ורואה דו"ח על החלון, על מה הוא לא קיבל דו"ח חנייה? קרוב מידי למדרכה, רחוק מידי, קרוב מידי לצומת, בלי כרטיס חנייה. תוך חודש הוא כבר הכיר את כל הסעיפים האפשריים לדו"ח.

על כוס בירה בפאב שמע איציק את ראובן אומר "אל תהיה פראייר, זאת תוכנית מצויינת " אמר ולקח עוד שלוק גדול מהבירה. איציק היה יותר מודאג, אחרי הכול לו יש את החלק הקשה בתוכנית אבל אז מירב התערבה "תקשיב התוכנית הזו מושלמת , תאמין לי שאחרי זה היא כבר לא תציק סתם לאנשים" .....מסתבר שאפילו אדם רגוע ותמים כמו איציק אפשר להוציא מדעתם אם אתה פקחית חניה.

למחרת התעורר איציק שלא כהרגלו מוקדם עם הציפורים בבוקר בדיוק בזמן לשתות קפה ולתפוס עמדה לקראת ההצגה הטובה ביותר של היום: קבלת הדו"ח של עצמו. הוא חיכה ולא התאכזב , כמו שעון ,בשבע בבוקר כבר היא הגיעה ל"גילה" שחנתה במקום מותר, עם תווית חניה. היא עמדה עם המבט המחפש בעיניים....
"נראה לי שהוא חונה קרוב מידי לצומת " הוא אמר וגיחך לעצמו. "יכול להיות , אבל אין לי איך למדוד" המבט המתוסכל בעיניים שלה אמר הכל. "במקרה הכינותי מראש סרט מדידה" איציק זרק את החכה וחיכה לראות אם היא תאכל את הפתיון. "תוכל לעזור לי למדוד אם אתה כבר עומד שם ולא עושה כלום? " היא שאלה בחינניות הרגילה שלה. הפתיון נבלע...

וכך במשך שבוע כל בוקר ירד איציק בזמן כדי לראות את עצמו מקבל דו"ח ולעזור לה ברעיונות חדשים. עד שלבסוף בסוף השבוע הוא העיז: "מה את עושה כשאת לא מחלקת דו"חות?" הוא שאל בטון משועשע.
חמש דקות של התלבטויות ליוו את השאלה , ואז לשמחתו של איציק היא השיבה " למה? מה אתה מציע?"


שוב בפאב: "לאן לוקחים את המנייקית לדייט?" נשאלה השאלה ושלושה פרצופים מהורהרים ושתויים אימצו את מיטב מוחם כדי לענות. למחרת איציק הזמין אותה לראות סרט " החוש השישי" כשאסף אותה היא לא נראתה מתלהבת במיוחד... וגם לא בחלק הראשון של הסרט עד ההפסקה... " סרט לא משהו " היא אמרה לאיציק. "כן , לא משהו ,והחלק הכי גרוע זה שזה ברור שברוס וויליס כבר מת...." הוא צעק באולם הקולנוע שהיה עד אותו הרגע שקט בהמתנה לחצי השני של הסרט. עשרות פרצופים המומים ומעוצבנים החלו להופיע מסביבו וצעקות על זה שהוא הרס להם את הסרט מייד ליוו אותם. חיוך גדול הופיע על הפנים שלה, זו הייתה הפעם הראשונה שהוא ראה אותה מחייכת . אכן , היה משתלם ללכת גם להצגה ראשונה, התוכנית עבדה כמו שעון.

היו להם את הדייטים הכי מוזרים.. במשך שבועיים שהם יצאו יחד הם הספיקו להיות בבית המשפט, להתלוות למעקלים של מס ההכנסה , להרוס ארמונות חול בים , ואפילו הגיעו לבקו"ם לצעוק " בשר טרי " למתגייסים החדשים. כל ערב היו יוצאים להליכה , עם המצלמה ופנקס הדוח"ות- כמובן. האמת היא שהוא אמנם לא אהב את כל הדברים האלו , אבל הוא אהב את זה שהם גרמו לה לצחוק. באופן מוזר הוא ראה צד אחר שלה , צד שהוא לא כזה נורא. .

"גם מנייקים הם אנשים " איציק אמר בהפסקת פרסומות מכוכב נולד בבית של מירב. "כן, הם אנשים מנייקים" מירב אמרה תוך שהיא לועסת משהו לא מזוהה שלטענתה היה פעם עוגה. "אני לא מאמין , מה ? אתה עובר לצד שלהם ? " ראובן המשיך. "אני לא מבין למה חייבים להיות צדדים? " "כי הם מנייקים ! מה לא ברור ?" ראובן התחיל להתעצבן " ומבחינתי אם אפשר , ברגע שנגמור עם ההתנתקות מהפלשתינאים , אני אהיה הראשון ליזום התנתקות מהמנייקים, וכל המוקדם הרי זה משובח" איציק רצה להסביר לו שיש גם צד שני אבל הרגיש שאין מקום לדיאלוג בשלב זה , וחוץ מזה , הרייטינג של נינט אצל מירב וראובן היה גבוה אז הוא החליט לדחות ליום אחר.

למחרת הוא פגש אותה שוב , והם יצאו להליכת הערב שלהם , בסוף נעמדו ליד הבית שלה. " אתה רוצה לעלות אליי? " היא שאלה ולשניהם היה ברור למה הכוונה, המתח היה שם מההתחלה , אין מה להגיד , היא אולי הייתה מנייקית , אבל מנייקית עם טוסיק מושלם. .....

כשעלו היא הציעה לו קפה , אבל עוד לפני שהמים בקומקום החשמלי הספיקו לרתוח הם היו בחדר השינה.....
לאיציק זה היה בוודאות הסקס הכי טוב שהיה לו אי פעם , וזה לא שהיה לו מעט, הם פשוט היו זוג מושלם במיטה.
לבקשתו היא נשארה רק עם הכובע של הפקחית והשרוך והוא הרגיש שכל הפנטזיות שלו מתגשמות בערב אחד.
היא הייתה עייפה ונרדמה לפניו, שרועה , עירומה לגמרי פרט לכובע והשרוך.

בזמן שישנה הוא הסתכל עליה , היא נראתה כל כך תמימה כשישנה , ואי אפשר היה לזהות אפילו שביב מנייקיות. הוא הסתכל בתמונות שצילם במצלמת הפקחית שלה, המצלמה שהיא תיקח מחר למדור עם כל תמונות הרכבים שקיבלו דו"חות, המצלמה שאיתה הוא צילם את התמונות שלה בעירום כשהיא ישנה , זאת שתביא לו ולכל השכונה את השקט ...... נקמה מתוקה...................................

כאן היה אמור להסתיים הסיפור אלא שבני האדם הם לא צפויים וגם לא איציק....
בעודו מנסה להירדם , הוא לא יכול היה שלא להרהר בשבועיים שעברו , החיוך שלה כשהרס לאנשים את הסרט, איך לימדה אותו לחסום אנשים בחנייה, איך הלכו בלילה עם צבע כחול ולבן וצבעו את המדרכה ובבוקר דפקו יחד דוח"ות לנהגים ההמומים שהתעוררו למציאות חדשה. הוא חשב עליה , על הרגעים הקצרים והארוכים, על השתיקות והחיוכים , על הנשיקות והליטופים, חשב והבין שהוא לא יכול להמשיך בתוכנית.

בחודשיים שחלפו מאז הלילה ההוא שבו איציק צילם ומחק את התמונות הם בילו המון זמן ביחד, ראובן ומירב צחקו עליו שהוא כרת ברית השטן ושכדאי שיימצא דרך לכפר על חטאיו. היא כמובן המשיכה בשגרת יומה ואיציק המשיך לקבל דוח"ות חדשים על האוטו כל יום. האמת היא שנמאס לו לקבל אותם אפילו אם לא באמת התכוון לשלם, והוא רצה לספר לה את האמת על האוטו שלו אבל חיכה להזדמנות מתאימה, בכל זאת יהיה קשה להסביר לה למה הוא עזר לה לתת דו"ח לעצמו.

את יום כיפור של אותה שנה הוא בילה לבד בדירה שלו. ראובן ומירב אמרו לו שכדאי מאוד שהוא יצום אחרי מה שעשה והוא החליט לקחת את זה ברצינות, אבל לאיציק היה רשרוש בלב, הוא ידע את זה מזמן עוד מצו ראשון, כמו צונאמי גדול שמתחיל מגל קטן , גם הרשרוש החליט להפתיע , התקף לב , ביום כיפור , מדברים על חוסר מזל . . הוא הרגיש את הלב מתכווץ וכאב חזק בחזה. הוא ידע שייקח לאמבולנס זמן להגיע , אולי יותר מידי זמן , והוא הרי גר קרוב לבית חולים , הוא תלש את המפתחות מהקיר וירד בחצי ריצה למטה.
הכאב בחזה הלך והתחזק .. הוא בקושי זחל ברחוב את המטרים עד לאוטו בעוד להקה של ילדים מעצבנים על אופניים מנסים לדרוס אותו. ואז , כשעבר את הסיבוב וחיפש את "גילה" חיכתה לו הפתעה ...
הוא הרגיש את הלב פועם בכוח , מנסה להאבק בכל כוחו בגורל שנגזר עליו בעוד המוח מנסה להגיע אותו. "גילה " לא הייתה שם ... במקומה עמד מקום חניה ריק ......
הוא חייך את מה שהבין שיהיה החיוך האחרון של חייו, הוא לא האשים אותה , היא לא ידעה שזה האוטו שלו , ובכלל ככה זה מנייקים , הם פשוט לא יכולים להתאפק..................................................
נכתב על ידי שיינפלד , 7/8/2005 22:52  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  שיינפלד

בן: 46

תמונה




209
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , 20 פלוס , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשיינפלד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שיינפלד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)