הרבה זמן.....
הרבה זמן לחיים של פרפר...אולי.....
אבל בכלל לא הרבה זמן לחיים של עץ..
אולי אין זמן....
מה זה זמן??
אני לא אוהב אותו...
אבל מצד שני אני גם לא מכיר אותו....
איך אני יכול לא לאהוב משו שאני לא מכיר?...
אני מבולבל..
עייף...
עצוב..
אופטימי.....
עברתי קטע קשה בחיים שלי....
לוויה ראשונה..
שבעה ראשונה..
חודש ראשון (בהתהוות)..
עוד מעט שנה ראשונה..
אזכרה..לכל החיים..
הדמעות הכי קשות בחיים שלי הן של אבא שלי...
שלי התלוו אליהן בקלות, בלי לשאול שאלות, בלי שום ספק מסויים...
געגועים...זה דבר מוזר!..
כי כשאתה מתגעגע למישו אחד...אתה לא יכול שלא לחשוב גם על אחרים..
והרי געגועים זה בעצם , בפשטות, מחשבות מציקות...
אני שונא לחפש כתף להישען עליה...למה אתם לא יכולים לבוא כמו שאני בא??
אני לא שואל..כשקשה אני שם בשביל כולם....
הפסיכולוג המשוגע..
הרופא הגוסס...
אני נשבר...
אבל אתם לא תראו...אתם לא תרגישו...
אתם לא תבינו..שכשהדמעות יצאו ואני יסתגר בחזרה לאותו אדם מטומטם שמסתגר עם הבעיות שלו...
אני..
"אני...אני"....
אבל עוזר לכולם...
הם לא זוכרים את זה...
הם לא ה"כתף"..
אין לי "כתף"...זה לא קל...
אני חושב עליכם הרבה...
ולא כי אני זוכר שאתם חייבים לי...כי אני זוכר שהייתי איתכם שם...
ברגעים הקשים...
ואני מקנא בכם!..
שהיה איתכם מישו לדבר איתו...
מישו ששתק! אבל פשוט היה איתכם...
שלא הגיב כמו שהוא רצה להגיב...
שאמר את מה שרציתם לשמוע..
אני לא אוהב את עצמי...
אני לא יכול להיות איתי ברגעים הקשים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: