לשם שינוי אני אכתוב פה משהו, שלא קשור להפרעות אכילה.

אני כל כך מבולבלת. עד שכבר שכנעתי את עצמי ללכת לישון, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.

זה מטריד אותי. והדחקתי את זה כל כך יפה במשך שעות.

תמיד כשאני הולכת לישון כל הנושאים המטרידים מתעוררים לחיים פתאום. פתאום.

אני לא יודעת, אני כל כך מבולבלת.

הוא בכלל מכוער, בחיי שהוא מכוער, והוא לא הסגנון שלי, אנחנו שני עולמות אחרים.

וכבר החלטתי לראות את הקשר הזה כידידים בלבד.

כי זה מה שהוא שידר לי. הוא שידר לי שאין בינינו כלום.

אחרי כל המילים, הציורים, המעשים, אחרי הכל.

שכבר הרגשתי שאני מפתחת רגש לא חלש כלפיו.

הוא בא והביא לי סטירה ואמר, חמודה זה הכל בראש שלך.

היה לך מישהו, וידעתי שיש לך אותו, וידעתי שאת קשורה אליו.

אף פעם לא ציציתי, זה לא היה איכפת לי זה לא הפריע לי.

להפך.

קיבלתי אותך כמו שאת.

כמו שאני? פשוט לא הסתכלת עלי אף פעם ככה.

פשוט ריסקת אותי. יומיים שהייתי כל כך מבואסת.

והחלטתי שזה בכלל לא ייגמר ככה.

שהרי כל כך נהנתי לדבר איתך, לשתף אותך, לחלוק איתך.

שבכלל, כל החיים אני מחפשת ידיד כזה.

ותמיד זה הם שמתאהבים בי, והורסים הכל.

ופתאום, שאני אהרוס?!

הרי אתה בעצם מה שחיפשתי כל הזמן.

מישהו שאוכל להתחבר איתו, והכל יהיה מושלם. ידידים הכי טובים.

ממזמן זה לא החברה הכי טובה.

עד היום.

התאכזבת לראות התכתבות שלי עם חברה.

"יש לך מישהו?"

"לא.."

"למה?"

"לא מצאתי אף אחד.."

"חיפשת?"

"לא.. מי צריך לחפש.."

התאכזבת? חשבת שאתה משמעותי עבורי?

אבל איך!? ראבקקק איך?!

הרי רק לפני כמה ימים הבהרת לי כמה לא איכפת לך מקשרים שלי עם אחרים.

רק עכשיו הבהרת לי שאין בינינו כלום!!!

שאנחנו לא חייבים אחד לשני שום דבר.

ועכשיו, כשאני לא מבינה, אתה רוצה שאני אשכח את השיחה, אמחוק אותה מהזיכרון.

ועכשיו, אני בכלל מבולבלת.

כי, ו.. אם.. אולי.. אולי יכול כן להיות משהו בינינו? ואולי אנחנו לא מושלמים כידידים? ואולי זה יכול להצליח?

ולמה אתה לעזאזל לא כן איתי, כמו שאני איתך?!

והרי אמרתי לך, שרק איתך אני ככה, עכשיו.

ואמרתי לך, שזה הפריע לי שהתנשקת עם סתם אחת.

הרי זה לא ברור שאיכפת לי ממך? שאתה כן משמעותי בעייני?

זה חייב להיות ברור, ואם כן, אז זה באמת לא איכפת לך, ואין לך שום רצון בזה.

ואם כך, למה אתה מבלבל אותי?! למה אתה משחק בי? למה אתה נפגע שאני אומרת שאתה לא מישהו בשבילי?

למה כשאני שואלת מתי תגמר לך השלילה, ו - תבוא לבקר אותי..

אתה אומר לי בסילבסטר? הרי זה יום מיוחד, כן?

הרי אתה לא חייב לבוא ברגע שתגמר לך השלילה. אתה יכול לצאת, לבלות להנות, לבוא יום למחרת, יומיים אחרי כן.

מה אני אמורה להבין מכל זה?

בילבלת אותי, שיגעת אותי.

הלוואי שאני כן אוכל למחוק את השיחה הזו מהזיכרון.