משחרר לחץ
בלוג של ביקורת. על סרטים, חיים, מתים ומה שיבוא. |
| 4/2010
ליורם ארבל נמאס מכדורגל (ולנו נמאס מיורם ארבל)
בדרך כלל אני לא רואה ספורט בטלוויזיה. לאחרונה התחלתי דוקא כן לראות. בעיקר בשביל החברותא. גם בגלל הריגוש מטורנירים חשובים, כמו ליגת האלופות שמתרחשת עכשיו. במשחק הראשון שראיתי, נוכחתי לחרדתי, שכמו לפני 10 ו 20 שנה בערוץ הראשון, גם עכשיו, בערוץ 5 מקריין את המשחקים יורם ארבל. וכמו אז, גם היום אני פשוט לא סובל את ההגשה שלו. הבנאדם מקשקש שטויות נון סטופ במשך 90 דקות. אני מודה, צריך כישרון מיוחד בשביל לשמור על רמה גבוהה של הערות דביליות במשך כל השנים האלו. אבל האם אנחנו צריכים לטפח כישרון מפוקפק שכזה? עם ישראל זכאי לשדרן איכותי סוף סוף. אחרי הכל אנחנו כבר במאה ה 21. תמיד מתלוננים על כל הרעות החולות שהיו בתקופת הערוץ הבודד. אז למה עכשיו, כשיש מלא ערוצים ויש תחרות, למה את הרעה הגדולה מכולם צריך לגרור אחרינו? מניסים קיוותי, שהיה לא פחות איום, נפטרו לפני הרבה שנים. אף אחד לא ראה אז את הדמיון בין שני אלה?
היום הגעתי למשחק מאנצ'סטר-מינכן רק למחצית השניה. ומי משדר? ארבל כמובן. היה משחק טוב. היה משחק מעניין. אבל במשך דקות ארוכות, בין האדום של רפאל לבין השער השני של מינכן, ארבל לא הפסיק להקריא זמנים. כל דקה הוא ציין. "נשארו עוד 20 דקות" "נשארו עוד 19 דקות" וכך הלאה.
לעניות דעתי, מי שמסתכל על השעון כל כך הרבה, סימן שהוא מחכה שהזמן יעבור כבר. אם במשחק כזה ארבל רק מחכה שיגמר הזמן, נראה לי שנמאס לו מכל העניין.
שיחליף מקצוע. אני בעד. הוא היה מאד טוב במי רוצה להיות מליונר. הוא גם יכול לחזור לקריירת השירה שלו. לפחות שיר ממוצע אורך 3 דקות, לא 90.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
