משחרר לחץ
בלוג של ביקורת. על סרטים, חיים, מתים ומה שיבוא. |
| 4/2010
שרלוק הולמס: האוסף.
בעקבות הסרט שיצא לאחרונה, או אולי סתם כי הגיע הזמן, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר הוציאו אוסף סיפורים של שרלוק הולמס. חלק א' הוא נקרא, כך שבודאי צפוי לנו גם חלק ב' מתישהו.
הספר עצמו עשוי כמו שצריך. עם כריכה קשה, כיתוב מוזהב על הכריכה ואפילו שרוך לסימניה. בדרך כלל הספרים שאני קונה הם בכריכה רכה, כך ששכחתי כמה נוח לקרוא ספר בכריכה קשה. לא צריך להחזיק את האצבע על הדף כל הזמן, שהספר לא יסגר.
לפי ההקדמה שבספר, הסיפורים באוסף (או חלקם) התפרסמו בעיתון אנגלי, סיפור בכל חודש, במשך כשנתיים. היה מעניין לראות בסיפורים את יחסו האוהד של הסופר לאמריקאים. כיום לא מתיחסים אליהם בצרוה כזאת חיובית ואוהדת. אפילו לא סופרים אמריקאים במקרים מסוימים.
לצערי, כל שאר ההיבטים של הספר היו עבורי אכזבה. במהלך קריאת הסיפורים מסתמנת תבנית די קבועה. הולמס ווטסון נפגשים עם דמות שמציגה לפני הולמס את התעלומה. הולמס ישר יודע כל מיני פרטים על הדמות מתוך התבוננות בפרטים להפתעת כולם. הם נוסעים לזירת הארוע, לחקור. הולמס משחרר את ווטסון וממשיך לבדו. כשהוא נפגש שוב עם ווטסון הוא כבר יודע את פתרון התעלומה ורק מספר מה הוא עשה ואיך הגיע למסקנות. גם זה לא תמיד בפרוט רב. בקיצור, אחרי כמה סיפורים העניין מתחיל לחזור על עצמו.
אפילו מוריארטי, שתמיד חשבתי שמופיע בהרבה מסיפורי הולמס בתור יריבו הנצחי, מופיע רק בסיפור אחד. שם מגלה הולמס לווטסון את דבר קיומו. אפילו שהולמס, לפי תאורו מכיר אותו כבר הרבה זמן. בחומר רקע שקראתי על הולמס מצאתי שמוריארטי מופיע בעוד רומן אחד של שרלוק הולמס.
אולי לקרוא סיפור כזה פעם בחודש זה נחמד ומעניין כל פעם מחדש. לצערי, לקרוא את כל הסיפורים ברצף זה מתחיל לשעמם בסופו של דבר.
מצד שני, אני מאד רוצה ללכת לסיפריה ולשאול את אחד הרומנים הארוכים של שרלוק הולמס. אולי גם מזה אני אתאכזב אבל קשה לוותר על גיבורי הנעורים.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
