משחרר לחץ
בלוג של ביקורת. על סרטים, חיים, מתים ומה שיבוא. |
| 5/2010
ונעבור לפרסומות
הפרסום הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו. היום פרסומאים צריכים להיות יצירתיים לא רק בתוכן של הפרסומות, אלא גם בשיטות הפרסום. בכל חור (פשוטו כמשמעו) דוחפים לנו פרסומות. פעם היו רק שלטי חוצות. היום יש פרסומות גם על אוטובוסים, אוטובוסים זעירים, מוניות ואפילו על בניינים שלמים. גם בתוך חדרי שרותים של מסעדות. יום אחד, בלי אזהרה, דיווחי תחזית מזג האוויר בחדשות הפכו להיות "בחסות"...
הבנתי שגם בבתי ספר נכנסו המפרסמים. באינטרנט זה מודגש באופן מיוחד. תסתכלו על כל דף בית של האתרים הגדולים. עשו חישוב בראש של כמה אחוזים משטח המסך שלכם הוא פרסומת וכמה תוכן ממשי. אם אני חושב על זה, ברוב אתרי החדשות, כשאני מנסה להכנס לתוך כתבה, קודם כל יש פרסומת אח"כ עולה הכתבה. מצד שני, באינטרנט, הפרסומות הן הכח המניע. זאת אומרת, אף אחד מאיתנו לא רוצה לשלם על גלישה באינטרנט. באף אתר חוץ מאתרי פורנו, כמובן. אבל יש אנשים שעובדים להעלות את האתרים ולהכניס בהם תוכן שאנחנו רוצים לראות. גם אנשים אלה רוצים לאכול. מי ישלם להם? המפרסמים. הם היחידים שמוכנים לשלם כרגע. אנחנו פשוט צריכים לגלוש על הרע ביחד עם הטוב.
עוד שאלה שמנקרת לי בראש כבר כמה שנים קשורה ליעילות של הפירסום. עולם הפירסום קיים על הטענה שמאד משתלם לפרסם. פירסום מעלה את המכירות. האם זה נכון? האם זה נכון היום באותה מידה כמו לפני 20 שנה? 50 שנה? לפי הנתונים שלהם, כנראה שכן. אחרת, למה היו משקיעים כל כך הרבה כסף בפירסום. לי זה נראה תמוה.
אם חברה א' יוצאת בקמפיין פרסום לאבקת כביסה שלה ובמקביל חברה ב' מפרסמת את אבקת הכביסה שלה, למי נאמין? אנחנו עכשיו מודעים במידה פחות או יותר שווה לשני סוגי האבקות. אז איזו נעדיף? אני חושב שהאפקטיביות של הפרסום נפגעת בצורה כזו.
עוד פגיעה נוצרת מעודף המידע שזורם אלינו. כמו שציינתי בהתחלה, אנו מותקפים נון סטופ במידע. "שיווקי" ואחר. אין סיכוי שנפנים כל מה שעובר מולנו במשך היום. יש יותר מדי פרסום בכל מקום וחלקו לא מצליח לחדור להכרה. חבל על הכסף שהחברה המוכרת שילמה וחבל על החלל שהפרסומת ממלאת.
יצא די קצר. טוב, כולה פרסומות. כמה אפשר לדבר על זה?
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
