משחרר לחץ בלוג של ביקורת. על סרטים, חיים, מתים ומה שיבוא. |
| 5/2010
ומה יהיה עכשיו? הבוקר, כשהתעוררתי, חשבתי לעצמי שחבל שאתמול לא כתבתי משהו על המשט. ואז חשבתי, אולי עוד יש לי זמן. אחרי זה שמעתי חדשות והבנתי שהכל כבר קרה. להיות חכם אחרי מעשה זה פשוט מדי. אפשר להגיד המון דברים על המארגנים ועל האנשים בספינות. רוב הדברים גם יהיו נכונים. אני רוצה להתמקד דוקא בצד שלנו. הצבא לא היה צריך להיות מעורב בעצירת המשט. אולי בתור כח חיפוי וחילוץ. במשט היו אזרחים. לא לוחמים ולא טרוריסטים (עד כמה שידוע לי עכשיו). רק אזרחים. נכון, אזרחים עצבניים ופורעי חוק אבל בכל זאת הם אזרחים. לא היתה שום סיבה שימותו שם אנשים בקרב עם צה"ל. כולם מדברים על זה שהעסק נראה רע ולכן היה צריך להמנע מזה. אני חושב שהיה צריך להמנע מהרג של אזרחים בתור דבר ראשון. אח"כ אפשר לחשוב על איך זה נראה. בוודאי שאנחנו נראים רע. עשינו משהו רע. אם עד עכשיו תמיד חשבתי שהקרי ההרג וה"התעללות" הם גבוליים ואפשר להסביר אותם, עכשיו, זהו, התבהמנו לגמרי. הרגנו אזרחים סתם, לעיני כל העולם. וכל מה שמעניין את כולם בארץ זו ההסברה. למה מערך ההסברה נדם ברגעים הקריטיים? למה לא מציגים את הצד שלנו בצורה טובה ברחבי העולם? אולי כי אין דרך טובה להצדיק את זה? כמו שאומרים "בכל מדינה נורמלית..." אז הפעם המשך המשפט הוא "שר הביטחון היה מתפטר מיד". אצלנו הוא מטיל את האחריות על מארגני המשט. לא, אהוד היקר, אתה אחראי הפעם ואתה חייב ללכת. אם לא תעשה זאת ביוזמתך, אני מקווה שזה יהיה התנאי של אומות העולם לקבל את ישראל בתור אחת מהן שוב.
| |
| |