משחרר לחץ
בלוג של ביקורת. על סרטים, חיים, מתים ומה שיבוא. |
| 7/2010
עכשיו זה סופי: אלוהים היא אישה.
הרעיון עלה בי בעקבות התכנית מקבלים שבת, בה אירח דב אלבוים את פרופ' משה אידל. כל שבוע משוחח אלבוים עם אישיות אחרת. בתרוץ של שיחה על פרשת השבוע משוחח אלבוים על החיים ועל ראיה שונה של היהדות.
אידל טוען שהיחסים בין עם ישראל הם יחסים של גבר ואישה. לדעתי, הוא טועה בזה שהוא מיחס את הצד הגברי בזוגיות הזאת לאלוהים. אידל אומר בעצמו את הדברים ולא יורד לעומק משמעותם (הרדודה למעשה). למשל הוא אומר, שבשמע ישראל יש דרישה של אלוהים שיאהבו אותו כל הזמן. צריך להוסיף על זה?
אתם לא מבינים כמה קשה לי לבנות משפט נכון מבחינה תחבירית. אני מוצא את עצמי מתקן כל הזמן מאלוהים הוא אישה לאלוהים היא אישה.
הרשימה הבאה מאד בוסרית. היא מזכירה את כל המיילים האלה, שחצי מצחיקים בפעם הראשונה שמקבלים אותם וגורמים לך למחוק את זה ששלח אותם בפעם המאה מרשימת המכותבים שלך.
איך יודעים שאלוהים היא אישה (לפי התפיסה ההלכתית המקובלת)?
צריך להגיד לה כל הזמן כמה היא נפלאה וכמה אוהבים אותה. מהרגע שמתעוררים בבוקר ועד הרגע שהולכים לישון.
3 פעמים ביום צריך לעשות טקס מיוחד שימחיש לה כמה היא חשובה לנו ושאנחנו מקדישים לה את החיים.
מה שיותר מתנות (תפילות) - יותר טוב.
היא מעמידה אותנו במבחנים בלי לספר על מה. אי אפשר לדעת מתי המבחן מתחיל ומתי הוא נגמר.
אם עברנו את המבחן בהצלחה, מעולם לא נדע על כך. החיים ימשכו כרגיל.
אם נכשלנו במבחן נענש על כך.
אין בהכרח קשר בין זמן המבחן לזמן העונש.
לעולם לא נדע על איזה מהמבחנים, שגם עליהם לא ידענו, אנחנו נענשים עכשיו.
שום דבר לא נשכח ולא נסלח.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
