משחרר לחץ

לילה. יורד גשם. קר. אין כמעט אנשים שמסתובבים בחוץ. במיוחד לא בשכונת השינה. מי שכן מסתובב עושה זאת עם מטרה להגיע לאנשהו. רק אני מרגיש קצת כלוא בבית ומחליט לעשות סיבוב להתאוורר. למרות שאני יודע שזה יעלה לי במכנסיים ונעליים רטובים. בבית הרי חם ואפשר להחליף מהר למשהו יבש. זה לא מחיר גבוה מדי עבור חופש.

בזמנים האלה, שהאנשים מדירים עצמם מהחוץ, שאר חיות הבר מבלות יותר במרחב הפתוח. מתחת לגג, נאמר סככה, ראיתי את חיית הבר האורבנית הגדולה ביותר - חתול. הוא החזיק בפיו עכברוש מת ובחן אותי בחשש. לא רציתי להפריע לו במלאכת הקודש אז הלכתי במרחק מספיק. ואז הופיע עוד חתול. החתול הראשון הפנה את תשומת ליבו אליו ואני נעמדתי וצפיתי במתרחש. החתול החדש התישב במרחק של בערך מטר מהראשון והסתכל עליו בעיון. אולי בתחינה. רצה להשתתף בסעודה. הראשון ישב עם העכברוש בפיו ולא זז. כאילו  חשב על דרך להעלם בלי שהשני יוכל לגנוב לו את הצייד. בסוף הוא קם והלך משם. כנראה שלא היה מספיק זהיר, כי העכברוש ניצל איזו הזדמנות וברח. הוא לא היה ממש מת. רק עשה את עצמו. ראיתי את שני החתולים מנסים לעלות על איזה שיח, שאליו כנראה נעלם העכברוש. איחלתי להם בהצלחה בליבי וחזרתי לגשם.

יש כאלה שמציעים לפתח שכונות מגורים לאדם. להרים ביניינים לגובה. לסלול ולצופף. את הטבע, הם אומרים, נשאיר בחוץ, במקום לא נפריע לו. ובכן, הטבע לא מפסיק בשער. הוא לא עוצר ברמזור הראשון של העיר. הטבע לא מבדיל בין הר לבין מגדל. הוא פשוט מתאים את עצמו למציאות החדשה. טבע אורבני. אני לא אומר שאפשר משום כך להרוס את כל השטחים הפתוחים ולהתפרס על כל המרחב. כי הטבע האורבני הזה שונה מהטבע הקדום. כמו שאמרתי, הוא מסתגל. ז"א משתנה. וחשוב לשמור על קיים - הקדום. רק חשוב להבין, שכמה שלא ננסה, אנחנו לא יכולים להתחמק ולהרחיק את עצמנו מהטבע.