משחרר לחץ

סרטו החדש של ארי פולמן, כנס העתידנים, פתח את פסטיבל חיפה האחרון. ראיתי את הסרט קצת אחרי הפסטיבל, בהצגת קולנוע רגילה. לאחר מכן גם השגתי את הספר שעליו מתבסס הסרט, וקראתי גם אותו.

החלק הראשון של הסרט לגמרי לא קשור לספר. הוא סוג של ביקורת על הוליווד של היום. בעצם, אם תחשבו על זה, הוא מהווה רק תרוץ להגעתה שלך רובין רייט לכנס העתידנים וההמשך יכול להסתדר מצויין גם בלעדי החלק הראשון הזה.

אז מה קורה שם בעצם?

רובין רייט משחקת את עצמה, כביכול. שחקנית שזהרה לרגע לפני שנים, ועכשיו נאבקת להשאר בתודעה הציבורית רגע לפני שהזיקנה קופצת עליה. היא מקבלת הצעה מחברת הסרטים, שהם יקנו ממנה את דמותה הקולנועית. זאת אומרת שהם יפיקו דמות דיגיטלית שלה, והדמות הזאת תשחק בסרטים שהם יפיקו. לרובין האמיתית יהיה אסור להיות שחקנית בזמן שההסכם תקף - 20 שנה. רובין אינה השחקנית הראשונה שמוכרת כך את דמותה. לאחר לבטים קשים רובין מקבלת את ההסכם, כדי שתוכל להמשיך ולטפל בבנה, שחולה באיזו מחלה.

אחרי 20 שנה, רובין האמיתית, מבוגרת יותר, נוסעת להשתתף בכנס העתידנים. אני הבנתי שהיא הוזמנה בגלל הדיגיטציה הזאת, של דמותה. בכניסה לאזור בו נערך הכנס מזהיר אותה השומר שהכנס הוא "אזור אנימציה בלבד" (לא זוכר את ההגדרה המדויקת). ובכן, ברור שההגדרה הזאת לא תיכתב בספר, שכן בכתב אין דרך להבדיל בין אנימציה ל"אמיתי". אבל בסרט זה מחייב את רובין להסניף קפסולה של חומר כימי לפני שהיא ממשיכה בנסיעה. עד שהיא מגיעה למלון, כל מה שהיא רואה הופך לאנימציה. האנימציה הראשונה שהיא רואה, דרך אגב, היא דמותה שלה שמשתקפת במראת המכונית.

כאן אנחנו יכולים להתחיל לדבר גם על הספר. הוא נכתב ע"י סטניסלב לם הפולני ב 1973. להזכירכם, פולין היתה מדינה קומוניסטית באותה תקופה. אני לא מצאתי אף הד לזה בספר. אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר שנכתב ע"י סופר אמריקאי.

גיבור הספר הוא מדען בשם איון טיכי. אפשר להגיד שהוא ורובין רייט פשוט השתתפו באותו כנס ושניהם מתארים את החוויות שעברו עליהם בו ובעיקבותיו.

בספר (שהוא די קצר - דבר שהפתיע אותי) מתוארת האווירה העולמית באותו זמן כרוויה בטרור ואלימות. מצד שני, כמות האוכלוסיה מתרבה בקצב מדאיג. זה גם נושא הכנס: התפוצצות האוכלוסין. בזמן הכנס מתחילה גם התקוממות במדינה המארחת. בסרט הנושא מובא רק במרומז. יש התקפה של חמושים, אך לא הבנתי בדיוק מי הם ומה הם רצו. טיכי שותה במקרה מים מהברז במלון וכך מתוודע לראשונה לנסיון הממשלתי לשלוט באוכלוסיה ע"י חומרים כימיים-הזייתיים. גם כוחות הביטחון, שמנסים להשתלט על ההפגנות האלימות משתמשים בחומרים כאלה על מנת להשכין אהבה ופיוס בקרב המפגינים. התוצאות קצת מצחיקות לפעמים.

גם טיכי בספר וגם רובין בסרט בורחים למערכת הביוב של המלון, נפגעים ובסוף מוקפאים למספר לא ידוע של שנים בחנקן נוזלי. כשהם מתעוררים, העולם מסביבם שונה לחלוטין ממה שהיכירו. בסרט אין זמן לתאר קשיי התאקלמות וקליטה. בספר יש. לאט לאט טיכי לומד איך עובד העולם החדש ואיך לתקשר עם אנשים אחרים. הכל קורה דרך חומרים כימיים. למשל, כבר לא קוראים ספר. בולעים אותו. זאת אומרת שבולעים איזה כדור או משהו כזה ואז יודעים מה כתוב באותו ספר. הכימיה גם קובעת איך אנחנו רואים את העולם, איך אנחנו נראים בעצמנו ואיך אנחנו מרגישים. כשלוקחים הלוואה מהבנק, הבנק שולח כל תקופה תזכורת שצריך להחזיר את הכסף. בתזכורת הזאת יש גם חומר נדיף, שגורם לנו למוסר כליות על זה שעוד לא החזרנו את ההלוואה. כדי לגרום לאנשים לעבוד, נותנים להם חומר שגורם להם לאהוב את העבודה ולרצות ולתרום לחברה.

בסרט, לעומת זאת, נדמה שכולם חיים בטריפ תמידי. מאז הקפסולה הראשונה שרובין הסניפה בתחילת הכנס, אנחנו לא רואים אותה משתמשת בעוד חומרים. נדמה שההשפעה עליה היא תמידית. אולי ההבדלים נובעים ממה ששני הגיבורים מחפשים. רובין בעצם רוצה לחזור ולפגוש את הבן שלה. טיכי מנסה להבין מה קורה מאחורי הקלעים. לגלות את האמת.

רובין מוצאת דרך חד פעמית לחזור לעולם "האמיתי". שם נדמה שכל האנשים המסוממים סתם עומדים ובוהים כל היום בחלל. מה שהעלה אצלי את השאלות איך הם חיים? מה הם אוכלים? איפה הם ישנים? הולכים לשרותים? אחרי שקראתי את הספר הבנתי שהיא נקלעה במקרה למועדון מחתרתי, שאחת האטרקציות היא עמידה בתור. כמו שבזמנו עמדו בתור ללחם או למכשיר החדש של אפל. רק בשביל החוויה. אטרקציה נוספת, שגם אותה אנחנו רואים בסרט (ואני לא מבין למה רובין שם) היא נסיעה בקרונית רכבת. רובין פוגשת מישהו שמסביר לה איך העולם עובד עכשיו: או שאתה מתמסטל וחי כאילו הכל טוב או שאתה מהמעטים שנשארו צלולים ודואגים ל... אני לא זוכר בדיוק מה. בכל מקרה, היא יכולה לחזור לעולם המצוייר ע"י עוד קפסולה, אבל שוב לא תהיה דרך חזרה.

טיכי, בספר, מקלף קליפה אחר קליפה של מציאות כימית ומגלה את ניוונו האיום של העולם. התפוצצות האוכלוסין הגיעה והאנושות בדרך להכחדות. המסך הכימי נועד רק כדי להנעים את הדרך עד שכולם ימותו.

הסוף של הספר יכול היה להפתיע, אבל הוא ריחף תמיד בין דפי הספר כאופציה. בעצם, באופן אירוני, סוף הספר הרבה יותר אופטימי מאשר הסוף של הסרט.