האינטרנט, כמו כל דבר בעולם, יכול היה להתפתח תודות לכסף. יותר נכון עולם התוכן האינטרנטי. היה צריך דחיפה רצינית כדי להגיע לממשק קל ונוח ושכל אחד וסבתו יוכלו בצורה אינטואיטיבית לראות, לשמוע ולקרוא מה שהם רוצים. הדחיפה, או הדחף, היו התקוה לכסף - להרויח הרבה כסף.
למי שלא יודע אני אגלה, ששני הכוחות החזקים ביותר, שנתנו את הדחיפה הזאת היו הפרסום והפורנוגרפיה. לכן הרוב של דפי החדשות שאנחנו קוראים הוא בעצם פרסומות. לכן יש גם את כל החלונות הקופצים האלה.
למה אני מספר לכם את כל זה בהקדמה? כדי להסביר את התשוקה החזקה שיש לאנשים (במיוחד לגברים) לפורנוגרפיה. אנשים מאד מאד רוצים את הפורנוגרפיה שלהם והם מוכנים לשלם עבור זה.
מי שיקרא את הספר 1984 אולי זוכר שהיתה שם תעשיה "לא חוקית" של ספרות פורנוגרפית, שבעצם הוקמה ע"י הממשלה.
אין מה לעשות. התשוקה הזאת חזקה מאד, כפי שאמרתי קודם.
כמובן שיש בפורנוגרפיה צדדים אפלים. גם מוסרית וגם חוקית. כמובן, גם, שאדם צריך להיות בעל מודעות לחיים האמיתיים, כדי שיוכל להנות מהפורנוגרפיה בלי להנזק בתפישת המציאות שלו. זאת אומרת שאני תומך בהגבלת גיל.
ולמרות כל הרע והמסוכן - הפורנוגרפיה חוקית!
מתבשלת עכשיו הצעת חוק, שמטרתה לחייב את ספקיות האינטרנט לסנן את אתרי הפורנו כ"תוכן לא ראוי". במשך השנים האחרונות עלו מספר הצעות כאלו. משום מה הן לא הגיעו לדי מימוש. לא ברור לי אם ההצעה הנוכחית דורשת מהספקיות לאפשר סינון ולהודיע על כך למנויים, או שהיא דורשת מהן לסנן בתור ברירת מחדל ומי שמעוניין יאלץ לבקש להסיר את הסינון. בבלוג "חדר 404" כותבים על ביצוע סינון כזה, שנעשה בבריטניה.
ראש הממשלה הבריטי, דיוויד קמרון לחץ והספקיות שם התחילו לחסום. מסתבר שזה לא כל כך פשוט. אתרים פורנוגרפיים מסויימים לא נחסמו. אתרים לגיטימיים נחסמו. בנוסף, מסתבר שלא רק פורנוגרפיה חוסמים. בבלוג מציינים פילטרים נוספים: "חומרים אלימים", "תכנים שקשורים לקיצוניים ולטרור", "אתרי אנורקסיה
והפרעות אכילה", "אתרים שקשורים בהתאבדות", "אלכוהול", "עישון", "פורומי
רשת", "חומרים איזוטריים" ו"כלים לעקיפת חסימת ווב".
"יסודות לצנזורה פוליטית ברשת" הם מכנים זאת. כששאלו אחת מהחברות למה הם חוסמים אתרי חדשות ובלוגים, התשובה היתה שהתכנים באתרים אלה משתנים לעיתים תכופות, לכן יש סכנה שיעלו גם חומרים שלא מתאימים לילדים. לי זה נשמע תרוץ לא משכנע.
חוץ מזה, לא פשוט לדעת מהי רשימת האתרים החסומים. זאת אומרת, שאם יש לי אתר ואני רוצה לדעת אם הוא חסום או לא, אף אחד לא יסכים להגיד לי. גם הספקיות עצמן, שקובעות את הפילטרים, לא יתנו תשובה. השיטה היחידה לדעת היא להתחבר חאינטרנט דרך ספקית ספציפית, לדאוג שהפילטר עובד ולנסות להכנס לאתר. אח"כ לעשות אותו דבר עם כל הספקיות במדינה.
אז כן, יש בהחלט חשש כבד מאד שהפעלת תוכנית צנזורה כזאת תפגע קשות בחופש הפרט ובאפשרות לביטוי חופשי. מה הפיתרון למניעת צפיה בחומרים לא מתאימים ע"י ילדים? כנראה שאין פיתרון קסם. גם לפני עידן האינטרנט ילדים עשו דברים שלא היו אמורים לעשות. נראה לי, שכמו תמיד, פיקוח הורי יכול להיות חלק נכבד בפיתרון.
נקודת האור שמצויינת באותו בלוג, היא שכבר קיים תוסף לדפדפן, שמאפשר לעקוף את כל הפילטרים האלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
