מדהימים אותי כל הצדקנים/צדיקים בעולם ובמיוחד בארצנו. כולם מוכנים בחרדת קודש למחוק אנשים/חברות/מוסדות/מדינות מהתודעה.
אבל שחס וחלילה אף אחד שלא יעז להחרים אותם. הם הרי בסדר גמור.
יש כל כך הרבה דוגמאות מסביב, שאם אתחיל למנות, לא אוכל לגמור. בכל זאת, אני רוצה לתת דוגמא קלאסית, אולי, של צדקנות לא מודעת.
גיא מרוז כתב היום בנרג'י נגד חרם תוך כדי שהוא מספר על איך הוא מחרים. פעם הייתי בעד, הוא כותב, עד שהחרימו אותי. אז הוא הבין כמה זה רע.
כן, זה רע, הוא אומר, למרות שאני מחרים את פסטיבל ההעצמה הנשית באילת בגלל איל גולן.
שימו לב. לא את איל גולן הוא מחרים, אלא את כל הכנס. איל גולן, להזכירכם, קשור לפרשיה של יחסי מין עם קטינות. אם אינני טועה, לא הוגש נגדו אפילו כתב אישום עדיין. אבל אצל גיא מרוז (וכנראה גם זוגתו) הוא כבר אשם.
מרוז היה יכול ללכת לפסטיבל, שבמטרה שלו הוא כנראה תומך, ולצאת בזמן ההופעה של גולן. או להשאר בהופעה ולהניף כרזה או משהו. אבל לא, הוא מחרים את כל הארוע.
הוא כותב על אחינועם ניני, שלא מוכנה להשתתף בטקס של אקו"ם, כי גם אריאל זילבר מקבל שם פרס. הייתי מבין אותה, אומר מרוז, אם זילבר היה עומד לקבל פרס על פלורליזם או בהכרה בזכותו של השונה. אבל הוא מקבל פרס על יצירתו, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו.
אותו דבר אני רוצה להגיד למרוז: הייתי מבין אותך אילו גולן היה מגיע לכנס כחבר בפאנל על ניצול קטינות. אבל הוא רק זמר. די פופולארי אפילו.
מילה טובה אני חייב להגיד על מרוז וזוגתו. חברה טובה שלהם - צופית גרנט, כן החליטה להשתתף בפסטיבל. והם, במחווה אלטרואיסטית נעלה, החליטו שלא להחרים אותה.
רציתי לכתוב למרוז תגובה במאמר שלו, אבל אני לא בטוח אם זה כתוב ברצינות כמו שנדמה לי. הסתירות הפנימיות כל כך בולטות. פחדתי לצאת אידיוט שם. כאן פחות אכפת לי. רק חבל שמרוז לא יקרא את זה.
עוד הזוי אחד, שבמקרה (או שלא) סופר גם כן היום על החרם המוזיקלי שלו בוואלה, הוא יובל בן עמי. הוא לא הסכים להשמיע את אהוד בנאי לאחר שהופיע בהתנחלות סוסיא אבל לא מפריע לו להשמיע את אריאל זילבר (או הוא משווה לנאצים), כי זילבר עושה זאת מתוך מודעות פוליטית גלויה ובנאי מתעטף במיינסטרים. או משהו כזה. לא בטוח שהבנתי.
אני עוצר כאן, שניה לפני שהאיחוד האירופי יחרים אותנו סופית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
