שימו לב איך העיתונות ו/או הצנזורה הצבאית דואגים להאכיל אותנו מידע בכפית. מודאגים מזה שחס וחלילה נדע יותר מדי מוקדם מדי. אני כבר לא מדבר על שמות החללים. את עיקוב המידע הזה עוד אפשר להבין. אבל על עצם העובדה שהיו הרוגים, למשל. למה צריך לחכות עד הערב, או עוד יומיים?
כל הכתבים והפרשנים שופכים נהרות של מילים על לחימתם של חיילי גולני בראשית המבצע הקרקעי. והנה היום נזכרים לספר לנו, שבעצם היה שם קרב קשה מאד, שרק ע"י ירי ארטילרי קרוב הצליחו לחלץ את כוחותינו. למה אי אפשר היה לספר זאת בזמן אמת? רק שתדעו, בכתבה על הקרב הזה בנרג'י, כונו אנשי האויב "לוחמי החמאס" ולא מחבלים. לדעתי בצדק, במקרה הזה. האם זו תחילתה של השקפה חדשה?
חוץ מזה, אם מספרים לנו את האמת בחלקים, מה עוד לא סיפרו לנו? מה לעולם לא יספרו לנו? מתחיל להסריח כל השושו הזה.
מה עדיף - המשך הלחימה או הפסקת אש?
אני אומר שעדיף לשנות את המציאות של תושבי הדרום, שחיים שנים בצל האיום. גם את המציאות של תושבי עזה, שקשה לי לתאר את החיים הקשים שלהם, גם בתקופות שאנו קוראים להם "שקטות". אם אפשר לשנות את המציאות הזאת ללא קרב, ללא שפיכות דמים, זה עדיף בעיני. גם במחיר הכבוד הלאומי.
למרות כל ההצהרות של מנהיגנו על מוסר הלחימה, ממשיכים לההרג אזרחים חפים מפשע בעזה. נהוג לציין בעיקר נשים וילדים, אבל לדעתי גם לגברים יש אותה זכות לחיים כמו לנשים וילדים. האם כוחותינו באמת עושים כל שניתן כדי לא לפגוע בהם? אסור לקחת זאת כמובן מאליו. חייבים לבדוק את ההצהרות האלו כל הזמן!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
