בעולם פחות ציני, היינו נותנים לאריה דרעי את הספק. אולי באמת הוא נפגע עד עמקי נשמתו לשמוע את עובדיה יוסף קורא לו גנב ורשע. אולי בגלל זה הוא הרגיש לא ראוי לעמוד בראש המפלגה שנושאת (עכשיו) את זכרו של הרב.
אבל לא! כולנו מסתכלים מעבר למכתב ולעמידת חברי סיעתו מאחוריו וצופים את המהלכים שיביאו לחזרתו לכס. חזק מתמיד.
ז"א חזק, אבל קצת מוחלש. בכל זאת יש קרע בתנועה. כל ההכרזות בעבר על חוסר האגו מפני כבודו (של עובדיה) נמוגו ונקברו איתו.
גבעת עמל. תזכרו את השם.
פינוי יהודים בכח מביתם בארץ ישראל. עם שני חברי כנסת וכמה עשרות פעילים (פעילים במה?) שבאו להזדהות ולנסות למנוע את הפינוי ברגע האחרון.
היה שימוש בכח רב, לפי טענות המפונים. היו גם כוחות כיבוי וכלבנים.
נשמע כמו פינוי התנחלות, לא? בהארץ אפילו כתוב שהשכונה הוקמה במלחמת השחרור על בתים של כפר ערבי שתושביו הפכו לפליטים.
אפילו זה לא עזר לכל תנועות ההתישבות (בשטחים) להגיע ולהביע הזדהות ומחאה. אחרי הכל, זו לא שכונה בבית אל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
