משחרר לחץ

כמובן שהייתי חייב ללכת לראות את הסרט החדש של הנוקמים. עידן אולטרון. כשהתברר לי שהוא מוקרן גם ב 4DX, החלטתי שבאותה הזדמנות אבדוק גם את החוויה הזאת (ואדווח עליה כאן, כמובן).

ובכן, הסרט מתחיל באמצע מרדף/קרב בין גיבורינו הנוקמים לבין נבל תורן. זורקים אותנו ישר לאקשן. כנראה לשם הצגת תכלית של הטכנולוגיה החדשה (4DX) אבל על כך בהמשך.

בקיצור, הם מצליחים לחלץ מקל קסמים. איירון מן, שלא יודע לשתף אחרים במשחק, מנסה לעשות עם מקל הקסמים רובוט מופלא, שיגן על האנושות. בטעות הוא עושה רובוט מופלא שמנסה להשמיד את האנושות. יכול לקרות לכולנו, לא?

אז ידידינו נאלצים להמשיך להלחם כדי לתקן את הטעות של איירון מן. בהמשך, הוא מנסה שוב (לומד מטעויות...) בעזרת חבר או שניים. הפעם, לשם שינוי הוא מצליח לעשות רובוט טוב, שרק מצטרף לחבורת הנוקמים וכולם ביחד נלחמים בצבא הרעים.

אז מוסר ההשכל הוא, שחשוב לעבוד בצוות. לשתף את החברים ברעיונות שלך ולא להסתיר מהם. אלא אם הולך לך לעשות משהו מוצלח. ואז זה לא חשוב אם כולם מסכימים או לא.

מעניין שתמיד בסרטים האלה, לרעים יש משאבים בלתי נדלים, יוזמה ויצירתיות מדהימים. הם מצליחים ללא מאמץ ליצור, לפרוץ למקומות, להשיג מידע וכו'. בעוד הטובים נלחמים בשיניים להשיג מה שנחוץ להם. הפעם למשל, אותו רובוט מרושע - אולטרון, מצליח בימים בודדים לייצר מאות ואולי אלפי שיכפולים שלו. ז"א צבא שלם של רובוטים בעלי אותה תודעה כמו שלו. אפילו להבין מאיפה הוא השיג את המתכת לכל אותם רובוטים אני לא מצליח.

ראיתם פעם סרט כשאתם יושבים על משאית מאחורה בעוד היא נוסעת על דרך עפר? זוהי בערך ההרגשה שקיבלתי מהאפקטים של 4DX. הכסא רועד, עולה, יורד ו... זהו בערך. יש אור שלפעמים מסנוור. היה קצת עשן בקדמת הבמה באמצע איזה קרב. אבל כשהתמונה זזה והעשן נשאר במקום, זה כבר עלוב ולא מרשים. אה, כן, כשהמטוס נופל למים, השפריצו עלי 2 טיפות. היתה בערך שניה אחת בכל הסרט שאמרתי "וואו" מהאפקטים האלה. כל השאר היה מנג'ס.

בקיצור, תסתפקו בתלת מימד. אני לא אחזור לזה, לפחות לא בשנים הקרובות.

ושוב, כמו כל שנה ביום העצמאות (כשאני יכול), צפיתי בטקס הענקת פרס ישראל.

כמו כל שנה, התרשמתי והתרגשתי מהצגת מצויינות זו של מדינת ישראל. השנה הסתכלתי קצת יותר על הצד האנושי. בעיקר של היושבים בשולחן הנשיאות.

ראש הממשלה (ושר החינוך), בנימין נתניהו, לוחץ ידיים בכח רב. נראה שהוא עושה תחרות למי יש לחיצה חזקה יותר. חבל שרוב מקבלי הפרסים מבוגרים ממנו בכ 20 שנה וכבר לא בשיא כוחם. הוא גם משוחח עם הזוכים, לא מעט אפילו.

הנשיא, ריבלין, מאד לבבי, כרגיל. נצפה גם חיבוק פה ושם.

מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון הכי פחות תקשורתית שם. כמעט עם כל הזוכים היא רק לחצה ידים, לא יותר. רק עם דיויד וייסבורד, זוכה הפרס בקרימינולוגיה, היה לה על מה לדבר. טוב, הוא מהתחום. דוד גורפינקל, צלם הקולנוע, דוקא דיבר איתה הרבה יחסית. בתחום שלו, כל אישה ראויה לתשומת לב מיוחדת. גם עם כלת הפרס היחידה, אסתר הרליץ, היא דיברה. אחוות נשים. גברת הרליץ, שללא ספק פעלה הרבה בשנות חייה וראויה לפרס בו זכתה, עשתה רושם של אישה שדוחפת את עצמה קדימה ללא בושה. כשתארו את פועלה, אמא שלי העירה, שאפילו ספר היא כתבה על עצמה.

ראש עריית ירושלים, ניר ברקת, היה גם הוא בשולחן הנשיאות. עשה רושם של אדם לבבי וחייכן. היה גם לו מה להגיד לכל אחד מזוכי הפרס.

עד כמה שאני זוכר, זו הפעם הראשונה שנותנים פרס על חקר המזרח הרחוק. את הפרס קיבל צבי שיפרין. הוא מתמחה בחקר סין המודרנית, לפי מה שהבנתי. בעוד שני סרטונים על זוכים אחרים היו צילומים של כתב סיני ושל נציגים סינים בארץ. האם זו תחילתה של חדירת ההשפעה הסינית גם לתרבות ולציבוריות בישראל?

ימים יגידו.

אחד הסרטים שלא יצא לי לראות בפסטיבל חיפה האחרון היה היפוכונדר מבריק. לכן כשראיתי שהוא הגיע להקרנה מסחרית, הלכתי לראות אותו.

זהירות! הפוסט מכיל ספוילרים...

הסרט מספר על בחור צרפתי שחי בפריס בשם רומן. הוא היפוכונדר. בכל מקום רואה חידקים וזה מחריד אותו.

בתור משפחה הוא מחשיב את הרופא שלו. אותו רופא מנסה בעצם להיפטר מרומן. לדעתו אם רומן ימצא אישה, כל בעיותיו יפתרו.

בהתחלה הסרט היה מורכב מסצנות בהם הרופא, דימיטרי, מייעץ לרומן לעשות משהו, רומן מנסה ומסתבך ורץ חזרה לרופא. תוך כדי כך, מסבך את דימיטרי עם אישתו. זה התחיל להזכיר לי את הסרט זרוק את אמא מהרכבת, ששנאתי כי הוא לא התקדם לשום מקום.

אבל רומן כן מתקדם. לאחר שעמית שלו לעבודה מתפגר מול עיניו והוא מאשים את עצמו בזה, דימיטרי לוקח אותו למשימה הומניטרית. לנמל הגיע ספינה עם פליטים מארץ מוצאו של דימיטרי. צריך לעזור להם לרדת מהספינה ולקחת אותם לאוהל המרפאה. בין הפליטים נמצא גם מנהיג המרד באותה מדינה, שאן, אחותו של דימיטרי מעריצה. מירוסלב (זה שמו) נדקר בירידה מהספינה. רומן עוזר לו, עד שהוא רואה דם ואז הוא מתעלף והפליטים עוזרים להביא אותו למרפאה...

מירוסלב מנצל את המהומה להחליף זהויות עם רומן ולברוח. אן חושבת שרומן הוא מירוסלב ומבריחה אותו לביתה. רומן מתאהב בה ומשחק את המשחק.

כמובן שיש תקלה קטנה כשהחברות של אן באות לביקור. לאחר שרומן מספר להן, בצרפתית עילגת ופנטומימה, איך הוא היה גיבור וגבר על אויביו, מגיעה חברה אחרת. לה יש כלב קטן, שגורם לרומן לברוח מסביב לחדר ולצרוח כמו ילדה.

הטעות בזיהוי גורמות למעצרו של רומן וגירושו למדינה של מירוסלב. שם הוא כמובן מושלח לכלא. מכיוון שגירושו התאפשר בגלל דימיטרי ואן, הם חוברים למירוסלב במבצע לחילוצו מהכלא.

ו... כמובן שבסוף האהבה מנצחת.

כבר הרבה זמן לא ראיתי קומדיה מצחיקה כזאת, שרמת ההומור שלה היא מעל גובה הדשא. פשוט מהנה! ויש כמה צילומי נוף של פריס, שיש אנשים שרק זה מספיק בשבילם.