| 4/2007
עבר יותר מדי זמן... אז הנה.
WORK WORK WORK
נמאס לי כל כך מהמלצרות, באמת.
זה הופך אותי לאדם אחר.
אני מצאתי, לפיכך, שתי משרות חדשות- שלא קשורות כלל למלצרות, ושתיהן בת"א.
תמריץ למעבר חזרה לעיר הגדולה, כנראה, אבל רק אחרי הבגרויות של מאי, בינתיים אמשיך לגור פה, איתו, אצל ההורים שלו.
אני מצאתי עבודה לבקרים, בחלוקת דואר/ פלאיירים- עדיין לא החלטתי אם זה יהיה דואר או פלאיירים, הם משלמים בצורה שונה ואני צריכה פשוט לנסות שבוע וחצי לסירוגין (רק אחרי יום העצמאות- עד אז בצפר) ולראות מה מכניס לי יותר וללכת על זה.
לאחה"צ מצאתי עבודה בתור בייביסיטר, קבועה ויומיום, לשני ילדים שבדיוק חזרו מלונדון וההורים שלהם רוצים שהם יישמרו על האנגלית שלהם ככה ש.. כןכן, אני צריכה לשחק איתם ולדבר איתם רק באנגלית- נו פרובלם פור מי =)
בע"ה אני עוזבת את המסעדה בשבוע הבא!!
אתמול הייתה לי ממרת מסריחה, כמעט ולא עשיתי כלום כי בהגרלה יצא לי אזור חרא,
אבל משום מה הברמן המגעיל היה די בסדר אליי, אולי כי הוא שם לב שעזרתי לכל השאר להוציא שתייה ומנות בזמן שלי לא היו כמעט אנשים ושאני יצאתי בסוף עם 90 ש"ח (20 מהם למונית הביתה) והן עם 250 לכל אחת. (רק טיפים זה מעפן, אפילו אין השלמה...)
SCHOOL SCHOOL
אני שונאת מתמטיקה, פעם הייתי טובה בזה אבל אז החלטתי להיות ה"מרדנית", עזבתי את הבית והתחילו לי כל הבעיות עם זה, איכשהו את הציונים במקצועות האחרים הצלחתי להשאיר גבוהים אבל את המתמטיקה זנחתי, בשיעורים כמעט ולא הייתי, הורידו אותי לשלוש יחידות, עשיתי את כל השלוש ועכשיו אני עושה, אם אני אצליח ללמוד עם מישהו/י, את שאלון 4, אולי גם 5...
יש לי עוד שבועיים להגיע ושאר הזמן זה עליי, אני באמת מאלה שמארגנים הכל ומתכננים הכל ומסדרים לוחות זמנים יומיים, שבועיים, חודשיים... ולפעמים, כמו שהחיים מראים לנו, לא הכל הולך לפי התכנון, אבל לפחות אני יודעת את הכיוון, או מקווה, לפי רגע נתון.
זהו- אני קונה היום מיקודית ל004 ויושבת! (ישר אחרי שאני הולכת לפגוש את ג'רמי ברחובות, עושה שיעור נהיגה, נוסעת ברכבת לת"א, עושה פגישה ראשונה עם הילדים מהבייביסיטינג- מקווה שיהיו חמודים ושאני איקשר אליהם טוב כמו לכל הקודמים והרבים ששמרתי עליהם)
ואולי אני אעשה שוב היסטוריה א', אבל אני בספק- טוב, להירשם לא עולה לי כלום ולהבריז מזה תמיד אפשר- אבל זה סיכוי לשפר את ההיסטוריה הכללי וזה הרבה יותר קל מהיסטוריה ב', שמושמה קיבלתי בו יותר.
וכנראה אני אעשה שוב ספורט עיוני (פיזיולוגיה, אנטומיה, פסיכולוגיה של הספורט ותולדות) כי זה ממש קל רק שהייתה לי פחות מחצי שנה ללמוד את הכל בזמנו, היום זה יושב לי טוב בראש.
בהצלחה לי?
LIFE
הוא אומר לי שנכנסתי לדכאונות, הוא אחד מהיחידים שאני מראה לו את זה (הוא וענבר)
הוא אומר שכדאי לי ללכת לרופא משפחה ולבקש הפניה לפסיכיאטר, כי יש לי נטיות אובדניות.
הוא אומר שזה יכול לעזור, אפילו שאני לא רוצה לקחת תרופות שכאלה, כי לו, בזמנו, זה עזר.
הוא אומר שהוא מבין.
הוא מבין. (אבל חסר אונים לגביי)
הוא אומר שאני לא יכולה כל החיים לנסות להעסיק את עצמי כדי לא להשתעמם (כי זה אז שאני מתבשלת בדכאונות שלי)
הוא אומר שאולי הפסיכיאטר יפנה אותי לפסיכולוג.
פסיכולוג זה הרבה כסף והרבה דיבורים... (הרבה כסף אין לי אבל דיבורים יש בשפע)
אני לא רוצה. פסיכיאטר זה למי שלא יכול לעזור לעצמו, למי שלא יודע איך.
אני יודעת איך.
אני לא יודעת למה.
אני לא יודעת למה לעזור לעצמי, לא יודעת למה אני ככה מלכתחילה.
אני אוהבת אותו.
הוא אוהב אותי.
התחלנו לחפש דירה יחד, בת"א- מצאנו בהומלס כמה דירות נחמדות באיזורים פחות נחמדים בדרום ת"א אבל מתוחברים (מהמילה תחבורה, עזבו את זה שהמצאתי את המונח עכשיו) היטב. מצד שני, אני אצטרך, עד הגיוס, לשאת בנטל של התשלומים (אחרי הגיוס אולי יביאו לי החזר, בגלל היותי חיילת בודדה, של עד $150) כי הוא חייל בסדיר (לפחות בשנה הקרובה). זה אומר שאני חייבת לטחון עבודה בחודשים שלפני הגיוס, אולי אני אדחה גם ת'גיוס בגלל זה.
כרגע אנחנו גרים אצל ההורים שלו, המצב נהיה קצת דחוק, לא שרואים את זה.
אנחנו צריכים לעזוב וההורים שלו ייקנו/ יישכרו דירה קטנה יותר.
אבל רק מתחילת יוני. (עד אז אני רוצה להשקיע בבגרויות שלי)
טוב, חפרתי.
בקטנה...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
