לפעמים אני לא יודעת אם ברגע מסוים יצר החיים הוא זה שמוביל אותי, או שמא יצר המוות.
אני לא בטוחה אם בא לי לעשות דברים מתוך הרצון לחיות עד הסוף, או מתוך המקום שמשלים עם זה שבקרוב כל זה לא יהיה, שבקרוב אני לא אהיה.
וכשאני לא עושה כלום, ומתבודדת קצת בעולם שלי, האם אני עושה את זה כי באותם רגעים בא לי להעלם, או שבאותם רגעים בא לי להיזכר למה בא לי להיות פה?
וכשאני שומעת מוזיקה- האם אני מחפשת מילים עצובות שיצדיקו את העצב שלי, או שמא אני מחפשת יופי טהור שיתאים לחיים?
לא תמיד בא לי לחיות. לא תמיד ברור לי למה אני צריכה להיות פה.
ומצד שני, יש רגעים שהחיים נראים לי דבר כל כך גדול, כל כך מטורף, כל כך מלא באפשרויות.
היום יצר המוות שולט בי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
