לזרום עם הרוח.

זו תקופה מטורפת של למידה על עצמי ושל התמודדויות עם הצדדים הכי מתוסבכים שלי.

אני מגלה מה יש מתחת לכל השכבות שאני סוחבת על עצמי כבר שנים, מבינה את מקורן העמוק של דפוסי התנהגות שלי וחוקרת את מה ומי שאני בסיטואציות השונות.

זו דרך מפרכת, להכיר את עצמך,

וזה קשה הרבה יותר כשהמטרה שלך היא להבין לצורך שינוי בך.

יש דברים שלא בא לך לדעת על עצמך, שלא בא לך להודות בהם או שפשוט אין לך מושג איך להתקדם איתם הלאה. יש רגעים שאני מתחרטת שסובבתי את המראה אל עצמי, ועכשיו אין אשם בדבר בחיי מלבדי.

ועם זאת,

זו תקופה מדהימה של תחושת תקווה לגבי העתיד. זה מרגיש כאילו יכול לקרות פה אותו שינוי שהייתי זקוקה לו כל כך הרבה זמן, זה מרגיש כאילו יש סוף להרבה רגעים כואבים.

הדרך לשם עוד ארוכה וקשה, וכנראה שלאורכה עוד אעשה כל כך הרבה טעויות ואחווה רגעי יאוש-

אבל אם אזכור שבסוף אמור להיות סוף טוב- זה כנראה יחזיק אותי.

בינתיים, אני לומדת לקבל את עצמי, לומדת לקבל את המצב אליו הגעתי, ולומדת לדעת שכל זה תלוי רק בי.

ואיך אמרת?

 "Living is easy with eyes closed,

Misunderstanding what you see...

It's getting hard to be someone

But it all works out,

It doesn't matter much to me..."