מצחיק, היום שלנו.
לא שזכרת. לא, זה באמת בסדר. בסה"כ עוד חודש.
בקרוב כל חודש יראה כ"כ ארוך שנצטרך לנשום רק כדי לשרוד עוד כמה רגעים.
זה בסדר, אל תבכה. אני לא יכולה להבטיח כלום, זה יכאב.
אני אוהבת אותך. הלוואי ויכולתי לא לבכות כשאני אומרת את זה. אבל אני לא.
אני מרגישה כאילו שאני צופה בתאונת שרשרת מטורפת ואני לא יכולה לעשות כלום.
הרי אתה תעשה
ואני אסיים את הכל.
והאם באמת אפשר לסיים את הכל? כל כך הרבה שנים חיכינו לזה. אני לא זוכרת את עצמי כבר בלעדייך. ועכשיו פתאום, גוף חדש, פנים חדשות. לב חדש להכיל.
עשיתי את זה בעבר, אני מניחה שנידונו לזה.
אתה מאמין בגורל? בטח תגיד שלא, אבל בסתר ליבך תדע שכן.
בכל פעם שאני רוצה להגיד לך שאני אוהבת אותך, שאתה הלב שלי, שאני תמיד תמיד אוהב אותך. ויכול להיות שאני אתחתן עם אלכס ונגור בבית יפה ונעשה את כל הילדים שאתה ואני חלמנו עליהם- ואתה תשאר בגדר זכרון.
כ"כ חלמתי שזה יצא, כ"כ חלמתי שזה יסתדר. כ"כ קיוויתי.
אז אתה נפרד ממני בסוף שיחה, ואני רוצה להגיד לך
אהוב שלי
לב שלי
אתה עשית את העולם שלי קצת יותר טוב
אני מצטערת
אני אוהבת אותך
קשה לי לדמיין את העולם שלי בלעדייך
ואיך אפשר בכלל?
אני לא יודעת מה קרה, אני יודעת שאתה מצטער. שנינו יודעים שכבר אי אפשר.
סליחה על כל מה שעומד לקרות
סליחה על כל מה שקרה
אולי הקלפים אומרים שלא, הלב שלי תמיד אהב אותך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
