"כמה טוב שבאת הביתה", כך זייף לי בעליצות חבר יקר בתא הקולי. אני עדיין מתאוששת. חיה בווליום נמוך ומנסה לקלוט מה קורה מסביב. אלפי בגדים, וספרים, ומזכרות מפוזרים על הרצפה. מחכים שאפנה להם מקום בארונות.
החזרה עצמה נראתה כמו מתוך סרט. במיניבוס שהסיע אותי לשדה נחת עלי התקף חרדה בלתי צפוי, אבל גם הגיוני עד כדי שעמום. אגרפתי את ידי עד שהפרקים הלבינו, מקופלת במושב. ניסיתי לנשום עמוק בעודי מפזרת מבטי פרידה אל עבר העיר שכמעט היתה לי לבית.
השאלות של הסלקטורית הגיעו אלי מבעד לערפל. פתאום בעברית. התיק היה איתי כל הזמן, ואף אחד לא ביקש ממני להעביר שום דבר. אני מבקשת בנימוס מושב ליד החלון, והבחור מחייך ואומר שהוא חושב שהוא יוכל לסדר את זה. עד שאני עולה למטוס אני לא מבינה למה הוא חייך.
הכריחו אותי להוריד את המגפיים בבדיקה הבטחונית. דידיתי יחפה בשדה תעופה זר, עומדת בתור בשקט בין זוג אמריקאים קשישים. הבעל שאל את אישתו מה השעה, והיא ענתה לו במשיכת כתפיים משועשעת שהיא לא יכולה לראות, עם כל השכבות שהיא לובשת, והמעיל, והתיקים. אז בלי לחשוב אמרתי לה. רבע לאחת. היא כל כך התרגשה מהמחווה שנתנה לי לעקוף אותה בתור כל הזמן, וכך מצאתי את עצמי בין שניהם, מיימיימת לחתלתול שנסחב בכלוב נשיאה על ידי היפי עם שיער לבן ארוך.
ישבתי ליד החלון במטוס ריק לגמרי. מן טיסת רפאים, אין אף אחד בסביבה וסופת ברקים משתוללת בחוץ. קראתי ספר באנגלית, אכלתי עוף-עם-אורז-בטעם-פלסטלינה, עשיתי פרצופים תיירותיים לדיילות וניסיתי לצלם דרך החלון המלא טביעות אצבעות שמנוניות של האנשים שחזרו הביתה לפני. כל הזמן התנגן לי בראש "עוד כמה שעות את חוזרת הביתה".
מהשדה עברתי את התחנות ההכרחיות של שלום למשפחה ומקלחת (מסתבר שנגמר לי כל הסבון הנורמלי. אני כבר יומיים מתקלחת בסבון איום בריח רימונים ומתעצלת לקפוץ לסופר לקנות חדש) ומיהרתי לפגוש חברים, במן אנרגיה אקסטטית שעוד לא לגמרי חלפה לי. את כל היום שאחרי כבר ביליתי במיטה, ואת היום שאחריו - במטבח ובשיחות טלפון ארוכות-ארוכות.
ומה עכשיו? מושכת את החופש הזה, לפני שאנחת במציאות ואתחיל לחפש עבודה אמיתית. עוד לא פדיתי את המוח שלי, שאוכסן אי שם לפני שנסעתי, אז אני נוטה לא להתלבט כשאנשים לא מוסריים מציעים לי הצעות משונות. אומרת כן.
הרפתקה.
(משונה, אבל עכשיו כשתכולת התיק שלי פזורה על הרצפה, אני מבחינה בכך שכל הסוודרים שקניתי הם באותו צבע. שערורייה!).