כשלא נותנים לי לישון.
בדרך לפגישה שהיתה לי הבוקר, חבטתי את ראשי בעמוד. אפילו לא טרחתי להחזיר לו מבט נוקם כדי לברר אם זה היה עמוד חשמל או סתם רמזור.
הצלחתי בדרך לא ברורה לאבד את העגיל שלי, זה שאני ישנה איתו ומסתובבת איתו כל הזמן כדי שלא ייסתמו לי החורים. ואת הגומייה לשיער. ואת הקליפס הורוד-מזעזע.
הלכתי לבית המרקחת עם מרשם לשלושה חודשים, נתתי אותו לרוקח, וקיבלתי בתמורה רק חפיסה אחת שמספיקה לחודש. המרשם נשאר אצלו. שמתי לב לזה רק עכשיו ואפילו אין לי מספיק אנרגיה בשביל לזעום.
גולת הכותרת: בתמונה ניתן להבחין במשחת השיניים שלי, קטנה וחמודה ובעלת ניחוח מנטה עדין, שמטרתה היא לצחצח את שיניי ולהבריח את העששת האיומה. חדי האבחנה יוכלו לקבוע שהשפורפרת הצהובה מכילה מקבילה אירופאית כלשהי למשחת בנגיי הידועה לשמצה,שמטרותיה הן להרפות שרירים תפוסים. היא, איך לומר זאת בעדינות, מסריחה טילים, ורעילה למדי. בוודאי שאינה ראויה לצריכה דרך הפה, גם אם נתפסה לכם הלסת.
נאלצתי לזרוק את מברשת השיניים (החדשה!) שלי, ואם אגיע למיון הערב - אנא יידעו אותם בדבר הפוסט הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
