צריך תעיז!

מסיור אורבני בצהרי שישי.

• ללכת להסתובב בחוץ ובחנויות יכול להיות מאוד נחמד, אבל אם מתעוררים ב12 לא מספיקים הרבה. השמש נוטה לשקוע והחנויות נוטות להסגר. שערורייה.

• מוכרות שמציקות יותר מדי, לעולם לא יקבלו עמלה ממני. מדדתי חצאית חמודה מאוד בנו ניים, עם מוכרת שלא השאירה לי מרחב נשימה, ואפילו לא נתנה לי להסתכל על עצמי לבד בראי. זאת למרות שניסיתי להגיד "תודה, אני מסתדרת" בקול הכי נבחני שאפשר. גם התעלמות לא עזרה. היא כל כך העיקה עלי, ששיננתי את הדגם והמידה, והחלטתי שאלך לקנות אותה בסניף אחר. אולי גם את המעיל הסגול.

• לרוב האנשים בעיר הזו יש יכולת בסיסית לראות (אני יוצאת מנקודת הנחה שאיש מבין קוראיי הבלוג לא ייעלב מקביעה זו, למרות ש"ר. מרציפן - גרסת הברייל" יכול להיות רעיון לא רע בכלל). למרות העובדה הזו, רובם המדאיג של הולכי הרגל נוטים לא להסתכל לאן הם הולכים, מה שעלול להוביל לתאונות מצערות.

• במידה ואני יוצאת מהבית עם זוג האופניים הישן מאוד שלי, ייתכן וכדאי לשקול להסתובב עם מברג. או עם בחור צמוד שיודע מה הוא עושה. עקב היעדרם המצער של שני הגורמים הללו מחיי בנקודת הזמן הנוכחית, הברגתי בורג רופף בעזרת ידי הענוגות ותו לא.

• אני חייבת התנצלות לשני המוכרים המסכנים ששגעתי עד כלות, ועוד ואחרי זמני הסגירה. אותו אומלל שמינה אותי להיות סוג של סטייליסטית-ללא-תמורה, חרף חוסר מגניבותי, ממש לא ידע מה הוא עושה. מצד שני, התקזזתי עם המוכרת מנו ניים.

• כבר לא אספיק לאפות עוגיות. וגם לא את טארט השוקולד לבן-תותים שרציתי לנסות.

• והדבר המצער מכל - אני מתחילה להפנים שהעבודה שעלי לכתוב עד יום ראשון בבוקר לא תכתוב את עצמה. נורא חבל.

(הפוסט הקודם היה חייב לעוף אחורה. בכל פעם שנכנסתי לכאן וראיתי אותו, נחרבתי).