מי היא זו שמרחפת כרוח סערה על גלגיליות ברחובות הרפאים של עיירה צפונית בארבע לפנות בוקר?
זו אני, רוזה מרציפן!
עכשיו אני עייפה טילים, ועם שרירים תפוסים למדי. בהמשך לתובנותיי העמוקות מהפוסט הקודם אציין שגם לצאת מהמיטה ב3 בצהריים לא תורם במיוחד לפרודוקטיביות. לזכותי (או חובתי?) ייאמר שלא מהמיטה שלי הזדחלתי בשעה הזו.
אני מחפשת עבודה. כבר הגעתי למסקנה שלא כדאי שאעבוד מהבית בתקופה הזו (דרוש לפטופ תיכף ומיד), ובא לי על מקום חברתי, אנרגטי ושוקק אנשים. רצוי כזה שלא מחייב השכמה בשעות חד ספרתיות, אבל אני מוכנה להתגמש על העניין הזה. אני יכולה להיות מוצלחת ונחמדה כשמתחשק לי, ואין לי מושג איך עוברים ראיונות עבודה. זה צריך להיות משהו מעניין ומגניב יחסית, אחרת אתייאש מהבלי העולם החומרי ואברח מיד לאוסטרליה. רעיונות לעבודה כזו?
והערה שלא יכולתי להתאפק מלהוסיף: לפני כ4 שעות עשיתי שטות, ותוך כדי ויתור על עקרונותיי המוסריים שדוגלים בצריכה לא מאוזנת של סוכרים ופחמימות, הסכמתי לשתות את הדבר האיום המתקרא מיץ עשב חיטה. למען השם, מה זה?! עדיין לא עבר לי טעם הלוואי, ואלוהים עדי שאכלתי מאז המוני דברים טעימים ומזיקים לבריאות. פברואר שמח שיהיה לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
