או: שמישהו יאפס אותי, בבקשה.
בהתחלה רציתי. אחר כך לא רציתי. ועכשיו, ביליתי את רוב השבוע האחרון אצלו בדירה, חוזרת אליי רק בשביל להחליף בגדים ולקבל קצת זמן מחשב.
אני מתעוררת לאט אחרי שהוא הולך לעבוד. מפסלת דרכי בין עטיפות קרועות של קונדומים אל המרפסת, כדי לפתוח לרווחה את החלונות אל עוד יום שמשי בין העצים הירוקים שבחוץ. מפעילה מוזיקה בקולי קולות, ומחכה שיתחממו המים למקלחת. אני מפטפטת בטלפון, אוכלת ארוחת בוקר, קוראת עיתון מלפני חודש.
כשנמאס לי אני מקפלת את הבגדים שזרועים על הרצפה, מסדרת את המצעים. סוגרת את התנור, מגיפה את התריסים, מכבה את הדוד ונועלת אחריי את הדלת. את המפתח אני משאירה בתיבת הדואר. שוב הולכת הביתה דרך השדרה ושותה מיץ.
אני מאוהבת בתסריט הזה ובבימוי שלו. רק כאשר יש לי זמן להרהר אני חושבת שאולי נפלה טעות בליהוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
