קצת רקע: לפני כשבוע גיליתי שבסוף השבוע הקרוב מתרחשים בעירי הקטנה (*) כמה משחקי בייסבול נחשבים. "מגניב!!!!!!!!1111111111" צעקתי בלב ברכבת התחתית. אני אלך למשחק הבייסבול הראשון בחיי, ויהי מה. אבלוס נקניקיה (בחיים לא), אחבוש כובע מצחייה (בחיים לא 2), ואקנה את הספוג העצום ההוא בצורת יד (זה דווקא יכול לקרות).
אז התחלתי לברר ולברר, וגיליתי שלא כל כך נשארו כרטיסים. ניחא. גם ככה אני שונאת זיעה. ואז גיליתי שיש לנו לוח מודעות בעבודה, בו בין היתר אנשים מנסים להפטר מכרטיסים. אתמול כתבתי למישהי שאשמח לקנות אחד מהכרטיסים שלה, והיא כתבה לי שהיא לא חושבת שהיא יכולה למכור רק אחד, וסליחה. ניחא.
היום בבוקר אני מגיעה למשרד, ולתדהמתי ופליאתי מגלה מייל מאותה אישה, שמציין שהכרטיסים שלה אכן כבר נמכרו, אבל שהיא נתקלה במודעה מסויימת באינטרנט שמוכרת כרטיס אחד במחיר יחסית זול, ובמקום לא רע בכלל. זה היה כל כך נחמד מצידה שלמרות שתכננתי להוציא קצת פחות על החוויה הזו, כתבתי לבחור שפרסם ואפגוש אותו בשבת כדי לקחת את הכרטיס. הידד! (**)
הדבר הכי מגניב שיצא מהאירוע הנחמד הזה, הוא שגיליתי שבאותו אתר אנשים גם נפטרים מכרטיסים לדברים שלא כרוכים בזיעה, אלא יותר בעשן ומחנק. ולכן, למרות שהארוע הזה היה סולד אאוט לפחות מאז שאני הגעתי לעיר (כבר שלושה שבועות, השם ישמור), מצאתי את עצמי בורחת מהעבודה ב4 בניגוד ל7 (***), ומבלה בהופעה של הלהקה המגניבה הזו.
מיליון נקודות למי שמזהה משהו מהתמונה החשוכה הזו. לא הצלחתי לצלם שום דבר נורמלי, אבל נהניתי טילים!
(*) תראו איך אני כבר מרגישה בבית, אבל עדיין אין לי חברים!!!!!11
(**) אני לא רוצה לקבל כדור בייסבול בראש ולמות! הכי פדיחה!
(***) ותודה רבה לבוס שלי, שבניגוד להרגלו להשאר במשרד עד הלילה, ברח באופן מאוד נוח כבר ב3. חה חה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
